הקדושמקסימיליאן מריה קוֹלְבּה (בפולנית: Święty Maksymilian Maria Kolbe; 8 בינואר1894 - 14 באוגוסט1941) היה נזיר פרנציסקני פולני שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לנרדפי הנאצים, בהם כ-2,000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבה להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר.
בשובו לפולין העצמאית ב-1919 ייסד קולבה את הקהילה הנוצרית בכפר נייפוקלנוב (Niepokalanów) שליד ורשה, וכן מדרשה דתית ותחנת רדיו עצמאית. בין השנים 1930 ל-1936 נסע קולבה מספר פעמים ליפן, שם בנה מדרשה וכנסייה קתולית בפאתי נגסאקי. הכנסייה שייסד היא הכנסייה הקתולית הראשית ביפן.
בשנות ה-30 הוציא לאור את העיתון "Rycerzy Niepokalanej" - "אבירי הנקייה מכל רבב" (=מריה הקדושה) שהוביל קו אנטישמי חריף[1].
ערב מלחמת העולם השנייה הייתה נייפוקלנוב כפר משגשג. הכנסייה בה הייתה הכנסייה הקתולית הגדולה בעולם, היו בה תחנת כוח, בית דפוס, סדנאות מקצועיות רבות ותחנת רדיו. ב-19 בספטמבר1939 השתלטו הנאצים על המקום ועצרו את קולבה יחד עם עוד 40 כמרים בערך. קולבה שוחרר ב-8 בדצמבר, יום הבתולה מרים בנצרות הקתולית, ומיד חזר לנייפוקלנוב והחל לארגן מקום מגורים חלופי לאוכלוסיית פוזנן שהנאצים גירשו מבתיהם, ובהם כ-2000 יהודים. ב-17 בפברואר1941 נעצר קולבה על ידי הגסטאפו בטענה שעזר ליהודים, פולנים ואוקראינים להסתתר בכפר. ב-25 במאי נשלח לאושוויץ (מספר אסיר: 16670).
סיפור גבורתו
אפילו כאסיר באושוויץ היה קולבה ידוע בנכונותו לעזור לאחרים. בשעת חלוקת האוכל נהג להתייצב בסוף התור, כך שפעמים רבות נותר ללא מזון. את מעט האוכל שקיבל היה לרוב חולק עם חבריו לצריף, ובשעות המנוחה המעטות היה מסתובב בין האסירים, מציג את עצמו ככומר קתולי ושואל כיצד הוא יכול לעזור להם. אסירים פולנים היו מתוודים באוזניו.
בעקבות ניסיון בריחה של אחד האסירים (שמאוחר יותר נמצא טבוע בשירותי המחנה), ערך מפקד הבונקר, קצין האס אסהאופטשטורמפיהררקארל פריטש (Fritzsch) מסדר של כל חבריו של האסיר לצריף ובחר כעשרה מהם באקראי למיתה ברעב, למען יראו וייראו. אחד האסירים שנבחרו, פראנצישק גאיובינצ'ק, פרץ בבכי וקונן על אשתו וילדיו, שלא יזכה עוד לראותם. הכומר קולבה צעד מיד קדימה וביקש להחליף את גאיובינצ'ק ולמות במקומו. פריטש שאל אותו מי הוא, וקולבה ענה: "אני כומר קתולי". להפתעת האסירים, נעתר פריטש לבקשה ושלח את קולבה יחד עם תשעת האסירים האחרים לתא 18 במרתף בלוק 11 הנודע לשמצה, שם הם גוועו לאטם ברעב. אסירים שהיו עוברים ליד התא בו נכלאו מעידים כי היו יכולים לשמוע את האסירים מתפללים ומזמרים המנונים נוצריים כמיטב יכולתם, בהשראת הכומר קולבה.
מותו
לאחר שבועיים בתא באושוויץ, נותרו רק ארבעה אסירים בחיים, בהם קולבה. כיוון שהיה צורך בתא שבו נכלאו, קיבל כל אחד מהם זריקה קטלנית של פנול. זמן מותו המדויק של הכומר קולבה, לפי הרישומים באושוויץ, הוא ב-14 באוגוסט 1941, בשעה 12:30 בצהריים. גופתו נשרפה לאחר מכן בקרמטוריום.
הנצחה
הבית שבו גדל ורחוב שבו הוא שוכן נקראים כיום על שמו (ul. Św. Maksymiliana Marii Kolbego 9, בזמנו: רחוב בְּרוֹבַארְנָה 9). הבית משמש כמוזיאון הנצחה בכניסה חופשית.
תא 18 במרתף בלוק 11 באושוויץ, שבו היה הכומר קולבה עצור, מוקדש כיום לזכרו.
גאיובינצ'ק זכה לשרוד את אושוויץ ולחזור לאשתו, אם כי ילדיו כבר לא היו בין החיים. הוא הלך לעולמו בגיל 95, ב-13 במרץ1995, לאחר שהקדיש את חייו לספר את סיפורו של הכומר קולבה שהצילו ממוות.
עמותת מקסימיליאן קולבה (Maximilian-Kolbe-Werk) - הוקמה בגרמניה בשנת 1973 על ידי גורמים שונים בכנסייה הקתולית. המניע להקמת העמותה היה מפגשם של כמה גרמנים חברי תנועת פקס כריסטי הקתולית בשנת 1964 עם ניצולי שואה באושוויץ. מטרות העמותה הנשענת על תרומות פרטיות הן תמיכה וסיוע לניצולי מחנות הריכוז והגטאות (ללא תלות בדתם, במוצאם או בהשקפותיה) וכן קידום הסובלנות בין עמי גרמניה ופולין.
בשנת 2007 הוקמה על שמו קרן משותפת פולנית-גרמנית. הקרן פועלת לקידום הפיוס בין עמי אירופה במימון ועידות הבישופים הפולנית והגרמנית.
