מקהלת נוגנים
|
| מאת חיים נחמן ביאליק
|
יוֹסִי בַּכִּנּוֹר,
פֵּסִי בַּתֹּף,
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה –
וְהָמָה הָרְחוֹב.
וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה
נָשִׁים וָטַף,
יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת
וְיִמְחֲאוּ כַּף.
|
|
|
| מילות השיר
|
"מקהלת נוגנים" הוא שיר ילדים של המשורר חיים נחמן ביאליק. חובר כנראה בראשית שנות העשרים והתפרסם לראשונה בתרצ"ג 1933.[1] צורף לקובצי שירה לילדים בגני ילדים ובתי ספר ונעשה מקובל ביישוב.
השיר מתאר שלישית נגנים: יוסי, פֵּסִי ומשה, הפוסעת ברשות הרבים, ברחוב ובחתונה, מצוידת ומנגנת בכלי נגינה: כינור, חצוצרה ותוף. מספר הדמויות מתרבה בהדרגה במהלך השיר; אל שלושת הנוגנים מצטרף המון „וְהָמָה הָרְחוֹב”, ו„נָשִׁים וָטָף”, ובאווירה שמחה ועליזה, משתתפים הללו בריקודים ומוחאים כפיים לקצבם.
השיר המחורז הכולל שני בתים, הולחן בלחן עממי,[2] ובלחן עממי אידי בעיבודו של נחום נרדי.[1]
משנת 2007 מוצגים פסלים סביבתיים של "מקהלת נוגנים", לצד פסלי שירי ביאליק אחרים, בשדרות ח"ן ברחובות.[3]
לקריאה נוספת
- זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק "יסודות מאקאבריים סמויים בשירי הילדים של ביאליק", עמ' 113–125.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
