ערך זה עוסק במערכת סולמות מוזיקליים. אם התכוונתם למסגרת גיוס לצה"ל, ראו
מקא"ם; אם התכוונתם לאתר קבורה מוסלמי, ראו מקאם (מבנה).
מקאם (בערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום[1]) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים ומהלכים מלודיים אופייניים לאותו סולם מוזיקלי.
שיטת המקאמים (או מקאמאת مقامات) משמשת כבסיס למוזיקה הערבית והטורקית ומבוססת ביסודה על המוזיקה הפרסית הקלאסית (הרדיף הפרסי). יש שימוש במקאם גם בארצות הבלקן, בארצות טורקמניות במרכז אסיה, ובקווקז.
בשנת 2008 הכיר ארגון אונסק"ו במקאם של עיראק כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
המקאם כולל סדרת צלילים אשר גובהם מוגדר על-פי המרווחים ביניהם והמהווים מסגרת ליצירה ערבית מוזיקלית. כמו במוזיקה המערבית, גם במקאם יש חשיבות לצליל הבסיס של הסולם. בנוסף, כל מקאם כולל דגשים, שהיות באזורים מסוימים בסולם הצלילים ומהלכים מסוימים המייחדים אותו, וכתוצאה מכך, ייתכנו מקאמים שונים שהם בעלי אותם צלילים (כמו ביאת ומוחייאר או מאהור וראסט) הנבדלים האחד מהשני רק בשימוש בצלילים ובמהלכים הפנימיים.
בסולמות של המוזיקה המזרחית קיימים מרווחים הקטנים מחצי טון, ולכן שימוש ברבעי ובשמיניות הטון הוא מעשה שבשיגרה, מה שמצריך מהנגן שמיעה חדה במיוחד וכלים המאפשרים חלוקת הטון למרווחים קטנים כאלה.
המוזיקה הערבית/מזרחית שמה דגש על הקשר בין המקאם בו משתמשים לבין החוויה הרגשית שהוא גורם לשומע, כאשר לכל מקאם ישנה הייחודיות שלו. בין הרגשות שנהוג לייחס למקאמים: עצב, שמחה, געגוע, גאווה, יגון, אהבה וכו'.
השימוש במקאמים במוזיקה של שירת הבקשות, הפיוטים, והתפילה בנוסחי ספרד היה נהוג בין היתר בקהילות היהודים בטורקיה, במצרים, בסוריה, בלבנון ובעיראק, ומשם גם התרחב לישראל. בקהילות אלו תפילת שחרית בכל שבת מותאמת למקאם מסוים, בדרך כלל בהקשר לפרשת השבוע. נוסח התפילה בבית הכנסת ובפיוט בעולם היהודי המזרחי עושה שימוש במקאמים במסורות המוזיקליות של העדות השונות.
עם קום המדינה והגעת העולים מארצות ערב ואשכנז אליה, הפכה ישראל לכור היתוך של התרבויות המוזיקליות השונות ונעשה ניסיון ליצור מוזיקה ים תיכונית בישראל. כך הועשרו המוזיקאים באשר הם בכלים חדשים לכתיבה מקומית כמו סולמות, מקצבים, מהלכים מלודיים, תזמורים, עיבודים, סלסולים וכו', ומאידך איבדו את ייחודם המקורי. כיום קיימת נטייה לחזור למקורות וליצור קבוצות וגופים מוזיקליים המשמרים את התרבויות הספציפיות לכל מדינה ממנה הגיעו הדורות הקודמים, דבר הכרוך באיסוף ועבודת מחקר נרחבת.
התפלגות המקאמים
מספר המקאמים (בערבית מקאמַת) נרחב מאוד. הסיבה לכך היא פרמטרים שונים לקביעת מקאם, בשונה מהגדרת סולם במוזיקה המערבית שנקבע לפי היחס בין צליליו, כאן מתייחסים גם לאופן הטיפול בו (לדוגמה אם עיקר המלודיה בנויה על חלקו העליון של הסולם עשוי להקרא המקאם בשם שונה מאילו הנגינה מתמקדת בחלקו התחתון של אותו סולם. מטבע הדברים הגדרות אלו אינן מתמטיות ובנויות על תחושה כללית). סיבה נוספת היא מספר התווים האפשרי, כיון שהמוזיקה מתבססת על חלוקה מיקרוטונאלית (רבעי ושמיניות טונים ולא רק שלמים וחצאים) מספר הסולמות האפשרי גדול יותר. מעבר לכך קיימים מקאמים רבים שהם הרכבות של שניים או שלושה טטרקורדים מסולמות שונים. אי לכך ישנם מקאמים המוגדרים "אבות" ולהם מספר "תולדות" ששייכים לאותה "משפחה". עם זאת מקאם מורכב שנושא אופי ייחודי, או שיש בו שימוש רב המקנה לו נוכחות בולטת יחשב גם כאב.
המקאמים ושמותיהם מוכרים כיום ביהדות ספרד בנוסח המכונה "ירושלמי" ומשולב ממסורות מארצות ערב מזרח תיכוניות. בנוסח מרוקאי ישנה מערכת מקאמים שונה.
מקאמים עיקריים נפוצים
| שם |
תיאור מוזיקלי |
מאפיינים |
קובץ שמע |
מרווחים
|
| ראסת |
קרוב למז'ור על דו, הצלילים השלישי והשביעי מונמכים ברבע טון |
מקאם מרכזי במוזיקה המזרחית, בדומה למרכזיותו של סולם מז'ור במוזיקה המערבית. נחשב למקאם שמח. במקאם ראסת מתפללים תפילת מנחה של שבת. |
מקאם ראסתⓘⒾ |
¾ ¾ 1 1 ¾ ¾ 1
|
| עג'ם |
סולם מז'ור על דו |
משמעות המלה בערבית היא "שאינו ערבי".[2] העג'ם נקרא גם "הסולם החזק" ואצל היהודים הוא משמש לשמחות, חתונות וחגים כגון: שמחת תורה, פסח ושבועות. |
מקאם עג'םⓘⒾ |
½ 1 1 1 ½ 1 1
|
| שיגא (סיקא / סיגא / סיכא) |
סולם המתחיל במי שמונמך ברבע טון וכולל סי מונמך ברבע טון |
מקור השם בפרסית, ומשמעותו: המקום השלישי (סה-גאה). ממנו יוצא מקאם חוזאם (עם חיג'אז על הסול) בו משתמשים לקריאת התורה אצל הספרדים. נפוץ גם בקריאת כתבי הקודש המוסלמיים. |
|
¾ 1 ¾ ¾ 1 1 ¾
|
| ביאת |
מינור על רה עם צליל שני מונמך ברבע טון |
מהמקאמאת החשובים במוזיקה הערבית. מקור השם מהמילה בית, כיוון שנחשב למקאם הבית. מבוסס על הצליל רה עם הצליל השני מונמך ברבע טון |
מקאם ביאתⓘⒾ |
1 1 ½ 1 1 ¾ ¾
|
| כורד |
מודוס פריגי על רה (יש עושים על מי) |
יש הטוענים כי שמו ניתן לו על פי אדם בשם זה |
|
1 1 ½ 1 1 1 ½
|
| חיג'אז |
רה מינור עם שנייה במולית ושלישית דיאזית או מודוס מיקסולידי על סול מינור הרמוני. |
נקרא על שם מחוז "חג'אז" שבערב הסעודית. גם במוזיקה הערבית וגם בפיוט היהודי, שימש החיג'אז לשירי אבל וקינה כגון בתשעה באב, שירי געגוע ורגש גדול[3].מאפיין ניגונים חסידים והמפורסם שביניהם ניגון ארבע בבות הניגון המקודש ביותר בחסידות חב"ד. |
מקאם חיג'אזⓘⒾ |
1 1 ½ 1 ½ ½1 ½
|
| צבא |
על רה עם מי מונמך ברבע טון וסול וגם סי במולים. על פי רוב גם הרה (רק העליון) במול מה שמקנה לו חריגות גדולה[4] |
המקאם העצוב ביותר של המוזיקה הערבית. פירוש שמו הוא נעורים או תשחורת. היהודים מנגנים בו בברית מילה ובבר מצווה, או בראש השנה בו מוזכרת עקדת יצחק. |
מקאם צבאⓘⒾ |
1 1 ½ ½1 ½ ¾ ¾
|
| נהוונד |
סולם דו מינור טבעי
|
נקרא על שם העיר הפרסית נהוונד (Nahawand) שבצפון פרס. אם התו סי הוא בקר הוא נקרא "נהוואנד חסאס", או נהוואנד חיג'אז[5]. אם התו לה הופך להיות בקר הוא נקרא "נהוונד כביר". יש הטוענים כי זהו מקאם של געגוע. מקאם זה היה נפוץ יותר במסורות הטורקיות מאשר בערביות, ורק בתקופה מאוחרת יותר חדר למסורת הערבית. |
|
1 1 ½ 1 1 ½ 1
|
| נגריז |
על דו
|
שמו בפרסית "יום יפה" אינו נחשב למקאם יסודי ומשמש בדרך כלל כתוספת יופי למקאמים עיקריים, אך יש בו אופי ייחודי. בחלקו התחתון ישנו טטרקורד חיג'אז אך לא על הטוניקה אלא על הצליל השני-רה, מצליל הטוניקה-דו דווקא יש שלושה צלילים מטטרקורד נהוונד. עובדה זו מקנה לו תכונה של הפתעה למאזין, או בלבול לאוזן שאינה מקצועית |
|
1 ½ 1 ½ ½1 ½ 1
|
ראו גם
קישורים חיצוניים
הדגמות
מאמרים
הערות שוליים
- ^ ושמא השם נגזר במקורו מהמילה מקאמה, שפירושה הוא השירה הערבית של ימי הביניים.
- ^ על מקור המילה ומשמעותה ראו בערך אודותיו בוויקיפדיה האנגלית
- ^ במקאם זה קורא המואזין מצריח המסגד[דרושה הבהרה]: "אללה אכבר". מודוס "אהבה רבה" (פריגיש) שהיה פופולרי במוזיקה היהודית של מזרח אירופה הוא בעל מרווחים זהים לסולם בו משתמשים במקאם חיג'אז
- ^ הצליל העליון אינו מקביל לצליל התחתון (טוניקה) כמו בכל סולם אחר והסולם אינו מכסה אוקטבה שלמה
- ^ שכן אז הטטרקורד העליון שלו זהה לטטרקורד התחתון של מקאם חיג'אז
