מסעוד מעארך נולד בתוניס בשנת 1858. קיבל חינוך מסורתי בילדותו, ולצד זאת השתלם בשפות זרות ובמיוחד בצרפתית.
בהשפעת רעיונות ההשכלה היה מעורב בפעילות עיתונאית וספרותית מגיל צעיר, ולאורך השנים היה לאחד הדמויות הבולטות בעולם הספרות והעיתונות בערבית יהודית בתוניסיה. לאורך חייו היה מעורב בהקמתם ועריכתם של מספר רב של עיתונים וכתבי עת: חדשותיים, פוליטיים וספרותיים. חלקם התפרסמו לזמן קצר, וחלקם נחלו הצלחה והופיעו במשך פרק זמן ממושך.
העיתון הראשון שהיה מעורב בהקמתו ועריכתו, ואחד המוצלחים שבהם, היה השבועון "אלבסתאן", שאותו ייסד בשנת 1888 ביחד עם יעקב שמלה וערך אותו קרוב לעשור. עיתון זה היה חדשותי-אינפורמטיבי באופיו, ובעל אוריינטציה ציונית; בכותרתו הצהיר העיתון על עצמו "גרידה ציונייה" – עיתון ציוני. בשנת 1889 הוציא מעארך לאור, במקביל לעיתון "אלבסתאן", את היומון "אלתיליגראף" (הטלגרף), שחידושו היה בכך שהכיל מברקים מתורגמים מצרפתית מסוכנות הידיעות הבס. מעל דפי עיתון זה פרסם מעארך גם ספרות יפהבהמשכים, כולל תרגומו לערבית יהודית של הרומן "מסתרי פריז" לאז'ן סי.
העיתונאייעקב גולדמן, שביקר בתוניס בשנת 1890, כתב בשבחו של מעארך: ”גם מו"ל עברי יש פה. המו"ל [=המוציא לאור] מכ"ע [=מכתב עתי, כלומר כתב עת] באותיות עבריות ובשפה המדוברת, הוא הרב החכם מוהר"ר מסעוד מעארך הי"ו [=השם ישמרהו ויחיהו]. המו"ל הנהו חכם ונבון יודע שפת עבר [=עברית]”. גולדמן ממשיך ומספר כי מעארך ניסה לשלב בעיתונו מאמרים בשפה העברית, אך לצערו הרב קוראים רבים לא הצליחו להבין את העברית והתלוננו על כך שתמורת כספם הם מקבלים עיתון שחלקו העברי הוא כספר חתום עבורם.[1]
אהבתו של מעארך לעברית ורצונו להנחיל אותה לקוראיו כשפה מודרנית באה לידי ביטוי גם בהדגשתו את המרכיב העברי בערבית יהודית. הוא התנגד למגמתם של סופרים יהודים-תוניסאים אחרים כגון יעקב שמלה, שניסו לקרב בכתיבתם את הערבית-יהודית לערבית הספרותית (הכתובה באותיות עבריות), שאותה ראו כמתאימה יותר לעיתונות וספרות.[2]
בשנת 1892 ייסד מעארך את "אלנחלה", כתב עת ספרותי שבועי, שממנו הופיעו 25 גיליונות. בשנת 1895 ייסד את העיתון "אלחקיקה" שיצא לאור שנתיים, ובו בין היתר פרסם בהמשכים רומן פרי עטו בשם "אלכסב אלמזרוב" (הבהלה אחר הממון), שבהמשך יצא לאור כספר. בשנת 1908 ערך מעארך גם את "אלאכבאר", שבועון "ספרותי מדעי והיסטורי" שהיה ידוע באיכותו. כמו כן כתב מאמרים וסיפורים לעיתונים "אלצבאח" (הבוקר, בעריכת יעקב הכהן) ו"אלזמאן" (הזמן).
לבד מפועלו העיתונאי הענף, מעארך פרסם למעלה מעשרה ספרים – חלקם תרגומים של ספרות עברית מודרנית ומספרות העולם, וחלקם ספרים מקוריים פרי עטו. תרגומו הנודע ביותר הוא "אלחב ואלוטן" (האהבה והמולדת) – תרגום לערבית יהודית של הרומן העברי הראשון, "אהבת ציון" לאברהם מאפו. תרגום זה יצא לאור לראשונה בשנת 1890, פורסם במספר מהדורות וזכה לפופולריות רבה. ספר פופולרי אחר שלו הוא "כצאיל ג'חא" – סיפורי ג'וחא, סיפורים שגיבורם הוא הדמות ההומוריסטית ג'וחא המוכרת מסיפורי עם במזרח התיכון. עם יצירותיו המקוריות נמנות "אמאן אלנסא וכיאנתהם" (נאמנות הנשים ובגידותיהן) ו"קצצת אסתר אלגמילה" (סיפור אסתר היפה).
Joseph Sadan, "Judeo-Arabic Literature in the Nineteenth Century: Some Translated Stories and an Original Novel", Bulletin of the Israel Academic Center in Cairo, 1986, pp. 5-8.
^יוסף שטרית, 'שימושים משכיליים ביסודות עבריים בעיתונות הערבית-היהודית של תוניס בסוף המאה ה-19', בתוך: אהרן ממן, שמואל פסברג ויוחנן ברויאר (עורכים), שערי לשון: העברית החדשה ולשונות היהודים, כרך ג, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ח, עמ' 397–417.
^Haim Saadoun. "Maarek, Henri." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
