מסטרה (באיטלקית: Mestre) היא עיר במחוז ונטו, שבאיטליה המהווה מאז 1926 רובע (frazione) במטרופוליןונציה. העיר היא פרבר מודרני במטרופולין ונציה. אוכלוסייתה של מסטרה מונה, יחד עם הרבעים הסמוכים לה (מרגרה, קיריניאנו, פווארו וונטו וצלרינו) כ-170,000 תושבים. הקשר העיקרי בין העיר לבין ונציה מתבצע דרך "גשר החירות", עליו עובר כביש לכלי רכב ומסילת רכבת.
העיר נהנית מזרם התיירים העושים את דרכם לוונציה וממנה, ולעיתים, בשל מחירי הלינה הגבוהים בוונציה, אף מתארחים בה.
הקשר היבשתי עם ונציה
העיר מקושרת לארכיפלג שעליו בנוי המרכז ההיסטורי של ונציה באמצעות רכבת מאז ינואר 1846. בשנת 1931 תוכננה בניית הגשר היבשתי והוא נחנך בשנת 1933 על ידי מוסוליני, אשר קרא לו "גשר ליטוריו" (Ponte Littorio). שם הגשר שונה לאחר מלחמת העולם השנייה ל"גשר החירות" (Ponte della libertà), על שמם של לוחמי החירות האיטלקים בימי המלחמה. אורך הגשר הוא 3.85 קילומטר, הוא דו-מסלולי, מסתיים ב"כיכר הקטנה רומא" שבוונציה ובכך מהווה את הקצה של הכביש הלאומי מספר 11 של פדנה הצפונית, אחד מכבישי הרוחב החוצים את איטליה הצפונית. במקביל לגשר עוברים צינורות מים, וכבלי חשמל וטלפון על גבי כלונסאות עץ, המסומנים בשילוט ובתאורה בולטת כדי למנוע פגיעה מכלי שיט. מרבית התיירות לוונציה, המונה מעל לעשרה מיליון מבקרים בשנה, עוברת על הגשר ודרך מסטרה השוכנת מרחק חמש דקות נסיעה מהעיר המפורסמת. גם שדה התעופה הבינלאומי של ונציה על שם מרקו פולו שוכן מצפון מזרח למסטרה והדרך היבשתית אליו מוונציה עוברת דרך מסטרה.
תעשייה וספנות
כלכלת העיר נסמכת בעיקר על אזור התעשייה מארגרה (Marghera) ועל הנמל הגדול הנושא את אותו שם, שהוקם בה בין השנים 1919–1928. הנמל, בניהול משותף עם נמל ונציה, הוא הפעיל ביותר בחוף המזרחי של איטליה, דהיינו בים האדריאטי[1]. התנועה בנמלים אלה הייתה במגמת עלייה בשנה האחרונה והגיעה ל-31 מיליון טונות ול-400,000 נוסעים. אזור התעשייה הוא מהגדולים והחשובים באיטליה, ומצויות בו תעשיות זיקוק נפט, יציקת פלדה, ייצור זכוכית, תעשיות כימיות והנדסיות, ושוכנת בו מספנה לבנייה ולתיקון אוניות.
תולדות העיר
על פי המסורת נוסדה העיר בידי מסתלס, ידידו של הגיבור אנטנור, פליט מטרויה שייסד את העיר פדובה. העובדות ההיסטוריות באשר למועד ייסוד העיר אינן ידועות בבירור, אף כי ידוע שבמקום שכנה מצודה רומית שהושמדה על ידי אטילה ההוני ונבנתה מחדש במאה ה-10.
השם "מסטרה" מופיע לראשונה במסמכים מהמאה ה-11 כאשר הייתה בשליטת שליטה של העיר טרוויזו (Treviso) אשר הקיפה בחומה. למרות השינויים שחלו בעיר מאז, עדיין ניתן להבחין במבנה היישוב העתיק ובשרידי החומה מאותה תקופה. החל משנת 1388 נשלטה מסטרה על ידי הרפובליקה של ונציה והדוג'ה של ונציה היה הריבון בה. דרומית מערבית לעיר נבנו וילות רחבות ממדים, שבהן התגוררו עשיריה ונכבדיה על פני שטחי אדמה נרחבים. הגישה אל אחוזות אלו התאפשרה בסירות דרך תעלת ברנטה (Naviglio Brenta), המובילה מהעיר פדובה ללגונה של ונציה, מרחק של כ-20 ק"מ. יוקרתו של האזור הקנתה לו את השם "ריביירה דל ברנטה" (Riviera del Brenta), ולאורכו מפוזרות וילות רבות שהידועות שבהן הן וילה פיזני (Vila Pisani), בה מצוי הלבירינת של סטרה והווילה לה מלקונטנטה (La Malcontenta, "חסרת שביעות הרצון").
במאות ה-18 וה-19 שיחקה העיר תפקיד אסטרטגי חשוב במלחמות בין צרפת לבין אוסטריה ולאחר מכן בין לוחמי החופש האיטלקים, שפעלו למען הקמת הרפובליקה האיטלקית לבין אוסטריה אשר שלטה במקום.
התפתחות העיר הואצה בשנת 1919 כאשר הוקם בה נמל מרגארה. בשנת 1926 צורפה העיר באופן רשמי למטרופולין של ונציה, ופיתוחה התעשייתי הביא להגירה של פעילות כלכלית מהמרכז ההיסטורי של ונציה אליה.
יהודי מסטרה
תצלום לוויין של לגונת ונציה ומסטרה. במרכז "גשר החירות", המקשר בין מסטרה לוונציה.
ראשית ההתיישבות היהודית ב"מסטרה" התרחשה בסוף המאה ה-13. היהודים הוונציאנים לא הורשו להתגורר בעיר ועקרו לערים הסמוכות לה: מסטרה, מיראנו, קיריניאנו, ומוליאנו. בואם של מלווים בריבית מגרמניה במאות ה-14 וה-15 הביא לצמיחתה של הקהילה היהודית. כך למשל, מסמכים משנת 1483 מתארים את פעילותו של בנקאי יהודי מפורסם, המכונה גוליילמו ממסטרה (Guglielmo di Elia da Mestre), שקיים קשרים עם בנקאים יהודים נוספים ברחבי איטליה. הקהילה היהודית בעיר תועדה כ-"מאכלסת יהודים רבים ובעלת בית כנסת נאה". את הקהילה שירת הרב משולם קוסי, מהגר מגרמניה, שייסד את בית הדפוס העברי הראשון במחוז ונטו.
תקופה ארוכה נדרשו היהודים לגור בתחום מצומצם בעיר, אולם משנת 1503 הם הורשו לעבור לוונציה במקרה של סכנה. במאה ה-16 נדרשה הקהילה היהודית לעבור לגטו היהודי בוונציה ורק בסוף המאה ה-19 שבו היהודים למסטרה. בתחילת המאה ה-21 התגוררו בעיר רק יהודים בודדים והם משתייכים רשמית לקהילה היהודית של ונציה. תפילה מתקיימת בעיר רק בערבי שבתות באולם התפילה "אורטוריו" (Oratorio).
שרידים לקהילה היהודית באזור נמצאים במספר אתרים בסביבת העיר:
