גובהו הכולל של הקמפנילה (מ-"Campana" - פעמון באיטלקית) הוא כ-99 מטרים. בסיסו הוא מגדל לבנים בגובה של כ-50 מטר, שרוחבו ואורכו 12 מטרים. על הבסיס ניצבת מרפסת תצפית, מעליה תא הפעמונים, ומעליו צריח פירמידלי גבוה שבראשו פסל מוזהב שגובהו שלושה מטרים, של המלאך גבריאל. הפסל הוא שבשבת - הרוח מסובבת את כנפי המלאך. לפי אמונה ונציאנית, כאשר המלאך מביט לכיוון בזיליקת סן מרקו, צפויה הצפה בעיר - "אקווה אלטה".
היסטוריה
בניית הקמפנילה החלה במאה התשיעית, כמגדל שמירה על הנמל. עד 1080 נבנה לשליש מגובהו הנוכחי אך אז קרס. הוא נבנה מחדש במאה ה-12 כשבראשו צריח עשוי עץ.
ב-1489 נהרס הצריח מפגיעת ברק - אחת מני רבות. ב-1511 ניזוק ברעידת אדמה, שאחריה בנה אותו בעיצובו הנוכחי ב-1513פייטרו בון. המבנה לא הכיל אז מדרגות אלא נבנתה בו עלייה מתונה בצורת ספירלה, שלפי הנאמר רוכב על סוס יכול היה לעלות בה לראש הקמפנילה. בראש המגדל הוצב צריח שצופה בנחושת, ואור השמש שהוחזר ממנו בלט למרחוק. בון החליט להחליף את הצלב שעמד קודם בראש הקמפנילה, בדמות מלאך מעץ שצופה בזהב.
חורבות הקמפנילה העתיק, 1902תוכניות הקמפנילה - חתך אנכי, קומת הקרקע ותא הפעמונים (1831). המבנה הנוכחי המשוחזר קרוב מאוד לתוכניות אלה.
בתחילת יולי 1902 הופיע סדק בקיר הצפוני של המגדל ובבוקר 14 ביולי קרס הקמפנילה כולו, מבלי לגרום לאבדות בנפש או לנזק לבזיליקה הסמוכה. בכינוס חירום של מועצת העיר באותו ערב הוחלט לבנות את המגדל מחדש "במקום שהיה, כמו שהיה". הבנייה מחדש החלה באפריל 1903 והמבנה החדש נחנך ב-25 באפריל (יום מרקוס הקדוש) 1912 - כאלף שנים לאחר שהונחו היסודות לראשונה. הקמפנילה שוחזר לפי אותן התוכניות (אם כי נבנו בתוכו חיזוקים מבניים ומעלית), ותוך שימוש בלבנים מהמגדל שקרס.
השפעות
את הפעמונים המפורסמים של הקמפנילה ניתן לשמוע בכל רחבי ונציה, הודות לגובהו הרב בהשוואה לשאר הבנייה בוונציה, שהיא נמוכה. כל הפעמונים, למעט הגדול ביותר, נשברו בהתמוטטות המגדל, ונוצקו מחדש משברי הפעמונים הישנים. בקמפנילה חמישה פעמונים מברזל יצוק, שלכל אחד מהם צליל ייחודי שסימן לוונציאנים זמן או אירוע מיוחד:
מרנגונה (Marangona, מ-Marangon - נגר) סימן את תחילת יום העבודה ואת סופו, ושימש גם למתן האות הראשון לכינוס המועצה הגדולה. זהו הפעמון הגדול והכבד ביותר, והוא הפעמון היחיד מחמשת הפעמונים המקוריים ששרד את ההתמוטטות ב-1902. פעמון זה נשמע כיום פעמיים ביממה: ב-12 בצהריים ובחצות הלילה.
טרוטיירה (Trottiera) - שימש לזימון שופטים לארמון הדוג'ים.
נונה (Nona) - סימן את שעת הצהריים.
מזה טרצה (Mezza Terza) או פרגדי (Pregadi) שימש לכנס את הסנאטורים אל ארמון הדוג'ים.
רנגיירה (Renghiera) או מלפיצ'ו (Maleficio - הקללה), הפעמון הקטן ביותר, סימן הוצאה להורג.
הקמפנילה הוא חלק מההיסטוריה של ונציה, והוונציאנים מכנים אותו בשם החיבה "אדון הבית" ("El paròn de casa" בניב הוונציאני). ב-1609 הדגים גלילאו גליליי את הטלסקופ שלו מהקמפנילה. המגדל השפיע גם על הסלנג הוונציאני: עד 1872 היו לרגליו דוכני ממכר מזון ויין, ובוונציאנית "אנו הולכים לשתות בצֵל" (המגדל) משמעו "אנו הולכים לשתות יין". בעבר היו חגיגות הקרנבל נפתחות בטקס "מעוף המלאך" - אקרובט שטיפס על חבל שנמתח מסירה אל קצה הקמפנילה, וירד בחבל אחר שנקשר מהקמפנילה אל חדר המשמר. מאוחר יותר הוחלף האקרובט ב"יונה" שיורדת ממרומי הקמפנילה ממולאת קונפטי שמפוזר על קהל הצופים, ושם הטקס שונה ל"מעוף היונה". בשנים האחרונות חודשה המסורת בקרנבל המסכות, ואקרובטים גולשים מהקמפנילה אל כיכר סן מרקו.
,_12.jpg)
