המניע הראשוני (בלטינית: primum movens) או המניע הבלתי מונע (Unmoved mover) או גורם ראשוני הוא מושג שנועד לתאר סיבה או "מניע" של כל התנועה ביקום, המניע שמזיז דברים אחרים, אבל לא נע בעצמו על ידי שום פעולה קודמת. המונח מוזכר לראשונה בספרו של אריסטו בספר 12 של ספרו מטאפיזיקה.[1] מתאר את המניע הבלתי משתנה כיפה לחלוטין, בלתי ניתן לחלוקה ומתבונן רק בהתבוננות המושלמת: התבוננות עצמית. הוא משווה מושג זה גם לאינטלקט הפעיל.
מושג אריסטוטלי זה הפך לבעל השפעה רבה על פילוסופיה של ימי הביניים ועל תאולוגיה. תומאס אקווינס, למשל, הרחיב על המניע הבלי נע, בחיבוריו "Quinque viæ" (חמש הדרכים) (אנ').
הן תאיזם והן דאיזם דוגלים בקיומו של מניע ראשוני והוא נוגע גם לרעיון של תאולוגיה טבעית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
