מַחְתָּה היא כלי המשמש להעברת גחלים או קטורת. בעבר שימשו מחתות בטקסי פולחן ברחבי העולם העתיק. המחתה נזכרת גם כאחד הכלים ששימשו במשכן ובבית המקדש לצורך הקרבת הקורבנות. צורת המחתה היא כעין כף בעלת שלוש דפנות המחוברת לידית ארוכה, בדומה ליעה.
יגאל ידין טען כי על אף שנמצאו איורי מחתות רבים באתרים יהודיים, הרי שמקור המחתות הוא בפולחן היווני-רומי.[2]בנימין מזר טען כי למחתות היו גם שימושים תפקודיים שאינם קשורים לפולחן כגון ליקוט עצמות.[3]
תפקידה העיקרי של המחתה היה העברת גחלים ממקום למקום, והשם "מחתה" נובע מפעולת החתייה בגחלים. הובלת הגחלים נעשתה למטרות שונות: קיום מצוות תרומת הדשן, בה הונחו בכל בוקר בבית הדשן שליד המזבח מעט מן הגחלים והאפר שהצטברו מקורבנות יום אתמול. פינוי שאריות הקורבנות ממערכת העצים שבראש המזבח אל ה"תפוח" שבמרכזו. הובלת גחלים מן המזבח החיצון, שעמד בחצר המקדש, אל המזבח הפנימי, שעמד בהיכל, לצורך הקטרת הקטורת. הובלת גחלים ביום הכיפורים אל קדש הקדשים, לצורך הקטרת קטורת על המחתה עצמה, ועוד.
