מחמוד עסגרי (בפרסית: محمود عسگري) בן 16, ועיאז מרהוני (בפרסית: عياض مرهوني) בן 18, היו שני נערים איראנים ממחוז ח'וראסאן שהוצאו להורג בתלייה בפומבי ב-19 ביולי2005 בכיכר משהד שנמצאת בעיר משהד שבצפון מזרח איראן. הם הוצאו להורג לאחר שהורשעו על ידי בית המשפט העליון באיראן באונס נער בן 13.[1][2][3] הודעה על ההוצאה להורג פורסמה בין השאר בשפה הפרסית על ידי סוכנות הידיעות האירנית ISNA ועל ידי הזרוע הפוליטית של מוג'אהדין ח'לק. כליאתם, כולל חקירות בעינויים והוצאתם להורג כקטינים, עוררו מאות תגובות וגינויים ברחבי העולם.[4] על פי !OutRage, ארגון בריטי למען זכויות להט"ב, הנערים הוצאו להורג בשל קיום יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה זה עם זה, ולא אונס. הודעתו של הארגון התבססה על תרגום לאנגלית של ההודעה של ISNA.
ארגון Human Rights Watch גינה את ההוצאות להורג של הנערים,[4] אך עם זאת ציין כי "אין כל ראיות לכך שמדובר ביחסי מין בהסכמה", וציין כי "עיקר העדויות מצביעות על כך שהצעירים הועמדו לדין באשמת אונס בן 13, כאשר הטענה שהם נשפטו על קיום יחסי מין הומוסקסואליים מבוססת כמעט כולה על תרגום לא מדויק ודיווחי חדשות לא מבוססים שפורסמו על ידי העיתונות המערבית".[5] כמו כן, הארגון הודיע כי הוא "מוטרד מאוד מהאדישות של אנשים רבים ממעשה אונס לכאורה של בן 13".[5] כתב העת האמריקני "The Nation" פרסם תחקיר ארוך של המקרה, בו מתח ביקורת על פיטר טאצ'ל ו-!OutRage, אשר עיצבו את דעת הקהל להאמין שהצעירים שהוצאו להורג היו הומואים לפני שבדקו את הראיות. על פי התחקיר, עמדתו האידאולוגית של טטצ'ל גרמה לו להתעלם ממידע אשר הטיל ספק בסיפור "הנערים ההומואים".[1] עם זאת, התחקיר איננו שולל את האפשרות שעסגרי ומרהוני נתלו פשוט כי קיימו יחסי מין בהסכמה.[1]
רקע
על פי חוקי השריעה החלים באיראן השיעית, עונש מוות חל על יחסי מיןהומוסקסואליים; עם זאת, אמנת זכויות הילד, שאיראן חתומה עליה, אוסרת על הוצאתם להורג של קטינים. לדברי עורך דינו של עסגרי, רוהולה רזאז זאדה, "עונשי מוות הניתנים לילדים על ידי בתי משפט איראניים אמורים להיות מומתקים לחמש שנות מאסר",[6] אך בית המשפט העליון בטהראן אישר את גזר דין המוות. קיימת מחלוקת בנוגע לגיליהם של הבנים: ישנם מספר מקורות הטוענים שהם היו בני ארבע-עשרה ושש-עשרה בזמן מעצרם, ובני שש-עשרה ושמונה-עשר כאשר הוצאו להורג, בעוד אחרים טענו כי המבוגר מהשניים, מרהוני, כבר היה בן תשע-עשרה, ולכן לא היה קטין כאשר הפשע (לכאורה) התרחש.[7]
ב-19 ביולי2005 פרסמה סוכנות הידיעות האיראנית "ISNA" מאמר בשפה הפרסית המתאר את הוצאתם להורג של שני הצעירים. כותרתו ציינה כי השניים הוצאו להורג בגין מעשה סדום בכפייה, כלומר מעשה אונס של גבר על ידי גבר.[8][9] בבוקר היום בו התקיימו ההוצאות להורג, פרסם "אל-קודס", עיתון יומי מקומי במשהד, דיווח על המקרה, בו פירט כיצד השניים אנסו נער בן 13. הדיווח כלל ציטוטים מפי אביו של קורבן האונס.[8]
בינתיים, שני מקורות חדשותיים המזוהים עם הגולה האיראנית תרמו להתפשטות הסיפור בעולם המערבי. ב-20 ביולי2005 פרסמה קבוצת האופוזיציה האיראנית "המועצה הלאומית למחתרת", הזרוע המדינית של מוג'אהדין ח'לק, הודעה לעיתונות בדבר ההוצאות להורג. בהודעה נכתב כי "הקורבנות הואשמו בהפרעה של הסדר הציבורי, בין היתר".[11] לא הוזכרו ההאשמות באונס. אתר החדשות Iran Focus פרסם מאמר על התליות, שבו לא צוינו ההאשמות כלל.[11]
"על פי דיווחים, הם הורשעו בתקיפה מינית של ילד בן 13 ונאסרו לפני 14 חודשים. בטרם הוצאו להורג, הצליפו בשניים 228 פעמים כל אחד, בגין שתייה לשוכרה, הפרת הסדר, וגנבה".[12]
"According to reports, they were convicted of sexual assault on a 13-year-old boy and had been detained 14 months ago. Prior to their execution, the two were also given 228 lashes each for drinking, disturbing the peace and theft."[12]
"מוות הוא עונש לא אנושי, במיוחד עבור מישהו מתחת לגיל שמונה עשרה בזמן פשעיו", אמר האדי גהאמי, חוקראיראן עבור ארגון Human Rights Watch. "כל המדינות, למעט קומץ, אוסרות על הוצאות להורג שכאלה. גם איראן צריכה לאסור זאת".[13]
"Death is an inhumane punishment, particularly for someone under eighteen at the time of his crimes,” said Hadi Ghaemi, Iran researcher for Human Rights Watch. “All but a handful of countries forbid such executions. Iran should as well"[13]
בטהראן, זוכת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי, הביעה את עמדתה העקרונית נגד הטלת עונש מוות על קטינים (אך לא התייחסה באופן ספציפי לאישומים שבמקרה זה).[14]
הדיווחים הראשונים בתקשורת האיראנית הציגו את ההוצאות להורג כתוצאה של הרשעה באונס. עם זאת, דיווחים אלו זכו לחשיפה מחוץ לאיראן רק מאוחר יותר, לאחר שדיווחים בשפה האנגלית העלו את האפשרות שהשניים הוצאו להורג בשל היותם הומואים וכי ההאשמות באונס היו "סיפור כיסוי" שהמציאה מאוחרת יותר הממשלה האיראנית - אף על פי שסיפור האונס היה למעשה הסיפור הראשון שדווח בתקשורת. כמה בלוגרים קידמו נחרצות את הסיפור הזה ונתנו כיסוי נרחב לתמונות של הנערים התלויים. הבלוגר האמריקאי דאג אירלנד התייחס להאשמות באונס כ-"סיפור של ממשלת איראן ".[10]
מקרי ההוצאה להורג הללו הפכו במהרה לנושא לדיון פוליטי בארצות הברית ובאירופה בדבר מדיניות החוץ כלפי איראן. הפרשן האמריקאי השמרני אנדרו סאליבן הציג את התמונות מההוצאה להורג בכתבה בבלוג שלו תחת הכותרת "איסלאמיסטים מול הומואים" ("Islamists versus Gays"). בראותו שההוצאות להורג מהוות עילה לתמיכתם של להט"בים בפעולה צבאית של ארצות הברית, סאליבן ציטט חייל אמריקאי הומו, שכתב לו כי:
"הפוסט שלך על התלייה / הרצח האיסלאמו-פשיסטי של שני הגברים ההומוסקסואלים אישרה לי שההחלטה האחרונה שלי להצטרף לצבא ארצות הברית הייתה נכונה. היה עליי לדחוף את עצמי בחזרה לארון - משהו שחשבתי שהשארתי מאחורי לפני עשור - אבל המלחמה שלנו בטרור גוברת על הנוחות האישית שלי בנקודה זו, וכאשר חברים ובני משפחה שלי מעבירים עליי ביקורת - אני אראה להם את הקישור הזה".[15]
"Your post on the Islamo-fascist hanging/murder of the two gay men confirmed for me that my recent decision to join the U.S. military was correct. I have to stuff myself back in the closet – something I thought I left a decade ago – but our war on terror trumps my personal comfort at this point. Whenever my friends and family criticize – I'll show 'em that link."[15]
הלוג קאבין רפובליקנס, קבוצה הומוסקסואליתשמרנית בארצות הברית, פרסמה הודעה בה נכתב: "לאור [פרסומם] של כתבות חדשותיות ותצלומים המתעדים את תלייתם של שני נערים איראנים הומוסקסואלים, אנשי הלוג קאבין רפובליקנס מצהירים מחדש על מחויבותם למלחמה העולמית בטרור".
ארגון Human Rights Watch פרסם הצהרה כי "אין כל ראיות לכך שמדובר היה בפעולה [של קיום יחסי מין] בהסכמה", וציין כי "עיקר הראיות מצביעות על כך שהצעירים הועמדו לדין באשמת אונס בן 13, כאשר הטענה כי העמידו אותם לדין בשל קיום לכאורה של יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה מבוססת כמעט כולה על תרגום שגוי של דיווח חדשותי יבש שזכה לתהודה מרחיקת לכת מצד העיתונות המערבית".[5] כמו כן, הארגון הצהיר כי הוא "מוטרד מאוד מהאדישות לכאורה של אנשים רבים לאונס כביכול של ילד בן 13".[5]
ב-!OutRage אמרו כי "הטענה בדבר תקיפה מינית היא או טענת שווא, על מנת להשפיע על דעת הקהל כנגד הצעירים, טקטיקה תכופה של המשטר האסלאמי באיראן", או "ייתכן כי בן ה-13 השתתף [בקיום יחסי מין] מרצון, אך על פי החוק האיראני (כמו גם החוק הבריטי) אדם בגיל זה לא מסוגל להביע הסכמה לפעולה מינית ועל כן כל מגע מיני נחשב באופן אוטומטי בעייני החוק כתקיפה מינית".
!OutRage אף תהו מדוע בן ה-13 מעולם לא זוהה והובא בעצמו לבית המשפט, אם היה קורבן לתקיפה מינית.[16] ככל הנראה, שני הנאשמים היו קטינים בזמן ביצוע העבירה (לכאורה), ויש הסבורים כי אחד מהם היה עדיין קטין בעת הוצאתו להורג. איראן מבצעת לעיתים קרובות הוצאות להורג של אנשים על עבירות שבוצעו בעת היותם קטינים, נוהג פסול על פי אמנות זכויות אדם בינלאומיות.[13]
העובדות אודות מקרה זה עדיין נמצאות במחלוקת ומעוררות דיון סוער. פיטר טאצ'ל, פעיל זכויות אדםבריטי, האשים פעילים שטענו כי שני הצעירים שהוצאו להורג אשמים במעשה אונס כי הם "שמאלנים מערביים איסלאמיסטים" המצטדקים בשם "המשטר האיראני".[17] חלק מהדיווחים ששימשו בתחילה לערעור ההאשמות באונס - מקורן בארגון איראני דיסידנטי שמואשם בהפרות חמורות של זכויות אדם, ומסווג כארגון טרור על ידי ארצות הברית ואיראן.[18]
מחלוקת
בתוך שבועות ספורים, החלו עיתונאים וארגוני זכויות האדם - בעודם ממשיכים לגנות את הברוטאליות של הוצאתם להורג של שני הנערים - לפרסם דיווחים נוספים בנושא. כתב העת האמריקני "The Nation" פרסם תחקיר מקיף של האירוע, בו מתח ביקורת על התנהלותם של פיטר טאצ'ל ו-!OutRage בכך שהפיצו את הטענה שהצעירים שהוצאו להורג היו הומואים לפני שבדקו את הראיות. במאמר הוצגה המסקנה כי בהתחשב בהצהרותיו האחרונות של טצ'ל, נראה כי עמדתו האידאולוגית של טטצ'ל גרמה לו להתעלם ממידע אשר הטיל ספק בסיפור "הנערים ההומואים".[8]
פייסל עלאם, פקיסטני-אמריקאיהומוסקסואל ומייסד "Al-Fatiha" (ארגון למען זכויות הומואים ולסביות מוסלמים), פרסם מאמר דעה בו טען כי "מעט מאוד אנשים לקחו את הזמן לחקור את פרטי המקרה או אפילו להתייעץ עם מומחים העוסקים בחדשות כאלה על בסיס יומי כמעט. למעשה, כמעט שבוע חלף עד שהתחלנו לקרוא דוחות מדויקים יותר על הסיבות לכך שהנערים הוצאו להורג מארגוני זכויות אדם בינלאומיים, כולל ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון Human Rights Watch והועד הבינלאומי לזכויות הומואים ולסביות - לכולם יש אנשי הקשר באיראן ודרכים לאמת ידיעות על מקרים כאלה ממקורות עצמאיים, אף כי איש לא ידע לעולם מדוע הוצאו להורג שני הצעירים הללו באיראן, מה שנותר ברור הוא שההיסטריה סביב ההוצאות להורג הייתה עצומה ורק הזינה את האיסלאמפוביה הגוברת ואת השנאה כלפי מוסלמים והעולם האיסלאמי".[19]
!OutRage ופיטר טאצ'ל המשיכו לדבוק בטענתם כי שני הקורבנות נתלו כי הם היו נאהבים. !OutRage לעיתים קרובות תוקפים פעילים אשר נוקטים בעמדה אחרת משלהם. הם האשימו אותם בכך שהם "מתנצלים" ונותנים ל-"ממשל האיראני ליהנות מן הספק".[20] ארגונים אחרים למען זכויות להט"בים וזכויות אדם, אשר בחנו את המקרה, גינו את ההרג של הומואים וזכויות אדם שחקרו את המקרה גינו את ההוצאות להורג וקבעו שמדובר בהפרות חמורות של זכויות אדם. עם זאת, ברט לוק מ-!OutRage טען כי קבוצות "לא הראו דאגה" לגבי הפרות זכויות האדם באיראן:
!OutRage מזועזעת מכך שחלקים גדולים של בעלי דעות ליברליות ושמאליות במערב מביעים מעט מאוד עניין לגבי האכזריות הרצחנית של המשטר הפשיסטי הדתי בטהראן. אנו מגנים את תמימותן של קבוצות להט"ביות, שמאליות וזכויות אדם רבות בנוגע להתעללות בזכויות האדם של הלהט"ב באיראן ... הם בלעו זמן רב את התעמולה ההומופובית של איראן".[21]
"OutRage! is appalled that large sections of liberal and left opinion in the West shows little concern regarding the murderous brutality of the clerical fascist regime in Tehran. We deplore the gullibility of many gay, left and human rights groups concerning the abuse of LGBT human rights in Iran.... They have long swallowed Iran's homophobic propaganda."[21]
טאצ'ל האשים בגזענות את כל מי שחלק עליו אודות נסיבות המקרה.[23]!OutRage טענו כי בעקבות המקרה יש "לדחוק את הקהילה הבינלאומית להתייחס לאיראן כאל מדינה מנודה".[24]טאצ'ל הצהיר כי "אין יחסים נורמליים עם משטר לא נורמלי".[25]
!OutRage והבלוגרדאג אירלנד טענו שיש להם מקורות חסויים בתוך איראן התומכים בטענתם המתמשכת כי מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני נתלו אך ורק בשל היותם הומואים. המקור שלהם הוא האקטיביסט אפדהיר ג'מא, יליד סומליה, המתגורר בסן פרנסיסקו בארצות הברית. על פי !OutRageה, ג'מא סיפר להם כי שוחח עם שלושה אנשים ממשהד, שטוענים כי מחמוד עסגרי, עיאז מרהוני וחמישה גברים נוספים הואשמו במקור בקיום יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה זה עם זה.[26]
סקוט לונג מארגון Human Rights Watch ציין ב-2006 כי מקורותיו של ג'מא "סירבו לדבר עם כל אדם אחר, כולל חוקרי זכויות אדם", וכי הטענות בדבר רדיפות נגד הומואים באיראן מבוססות על עדויות יד שנייה במקרה הטוב.[11] לונג גם מתח ביקורת על דאג אירלנד בשל "דיווח חסר אחריות" בכך שאימץ את עמדותיהן של קבוצות גולים איראניות להשתלשלות האירועים, ללא כל אימות. לונג כתב:
"מספר גולים איראנים מצאו אוזן קשבת בקרב להט"בים-מערביים. הם החלו בדיווחים מרובים על הוצאות להורג באיראן כעל רקע הומוסקסואלי ... לאחר שארבעה גברים נתלו על "עבירות מין" לא מזוהות באיראן, דאג אירלנד מצא בדמיון מילולי בדיווח עילה מספקת כדי לשער שמדובר ברדיפות של הומוסקסואלים. הגברים נתלו בגין אונסהטרוסקסואלי - שניים מהם על אונס בנות 8 ו-10. כשהבהרתי זאת לאירלנד, הוא מעולם לא הסתייג מטענתו הקודמת".[11]
"A few Iranian exile groups saw a new audience in Western gays. They began reporting multiple executions in Iran as gay-related... After four men were hanged for unspecified "sexual offenses" in Iran, Ireland found verbal similarity in the reporting enough to "strongly suggest" that they were hanged for homosexuality. The men were hanged for heterosexual rape – two for the rape of girls aged 8 and 10. When I made this clear to Ireland, he never qualified his earlier claim."[27]
ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי סוכנות הסטודנטים האיראנית לחדשות ISNA צילמה את ההוצאות להורג.[34] ה"וושינגטון פוסט" דיווח כי תמונות של התליות נישאו על ידי מפגינים בעצרות ובהפגנות ביותר משני תריסר אירועים ברחבי העולם.[35]
ג'יי פול דרטאני כתב מחזה בשם "Haram Iran" אודות המשפט וההוצאות להורג של עיאז מרהוני ומחמוד עסגרי; המחזה הוצג לראשונה ב-Athenaeum Theatre שבשיקגו, אילינוי.[38]
התצלומים הוצגו בפני נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, במהלך ראיון שנערך ב-2008 והוא נשאל אם לדעתו "גברים הומוסקסואלים ולסביות צריכים למות באיראן?" אחמדינז'אד השיב: "לא, אין חוק להוצאתם להורג באיראן. או שהם היו סוחרי סמים או שהם הרגו מישהו אחר. מי שהרג מישהו אחר או מי שביצע מעשי אונס יכול להיענש על ידי הוצאה להורג. מעבר לכך, אפילו לא יודעים מי הם הומוסקסואלים, כך שאין לנו הוצאות להורג של הומוסקסואלים".[40]
^The group OutRage!, and some U.S. and British gay media, reported inaccurately that Ebadi had endorsed claims that the two were executed for consensual sex. In fact, even Iran Focus made it clear that Ebadi made no such claim and that her condemnation was based on longstanding opposition to the death penalty for crimes committed by minors: www.iranfocus.com/modules/news/article.php?storyid=2955 .
