העבודה "מזח לולייני" נבנתה מאבני בזלת ואדמה על חופה הצפון-מערבי של ימת המלח (Great Salt Lake), בקרבת "רוזל פוינט" (Rozel Point) שביוטה, ארצות הברית. המזח, שאורכו הוא כ-460 מטר, מתפתל כנגד כיוון השעון בצורה שבלולית לרוחב של כחמישה מטר.
בזמן בנייתה של העבודה היה מפלס המים באגם נמוך עקב בצורת, אולם בתוך כמה שנים עלה המפלס וכיסה את העבודה לתקופה של כשלושה עשורים. בשנת 1999 נחשפה העבודה בשנית, אולם בשנת 2005 כוסתה חלקה במי האגם עקב הפשרת שלגים מוגברת באזור. ב-2010, מפלס המים היה נמוך וחשף את היצירה עד 2011, שבה כוסתה שוב כתוצאה מהשלגים. החל מאוקטובר 2015, מפלס המים נמוך וניתן לראות את היצירה.[1]
צבעה המקורי של העבודה היה שחור על רקע של מים אדמדמים, אולם עקב שינויי מינרלים באגם קיבלו המים גוון ורוד, ואילו על סלעי הבזלת השחורים נוצר משקע מלח. סמיתסון בחר את האזור בשל הגוון האדום של המים והקונוטציה שלו אל "המרק הקדום". הוא נמשך אל הפראיות שבאתר ואל הגוון התעשייתי של האזור. על פי עדויות שנות ציין סמיתסון בעת טיסה במסוק מעל האתר "אני נמצא גם ביוטה" (et in Utah ego), אמרה המתכתבת עם ציורו של ניקולא פוסן "אני נמצא גם בארקאדיה" (et in Arcadia ego), סוג של ממנטו מורי.
העבודה על היצירה התנהלה בחודש אפריל 1970 והבנייה נמשכה שישה ימים. לשם בנייתה נעזר סמיתסון בקבלן בשם בוב פיליפס אשר סיפק שתי משאיות להובלת עפר, טרקטור ומסוע כדי להוביל את 6,550 טון האבנים והעפר אל מקומם באגם.
העבודה מומנה על ידי מענק של כ-9,000 דולר אשר הוענק על ידי גלריה ניו יורקית בשם "Virginia Dawn Gallery" ואילו האתר הוחכר בחוזה לעשרים שנה תמורת סכום שנתי של 100 דולר. כיום, היצירה נמצאת בבעלות מרכז האמנות "דיה" (Dia Art Foundation) מניו יורק, אשר רכשה את האזור על ידי מענק שניתן לה מעזבונו של סמיתסון.
