מֶזוֹזוֹם (באנגלית: Mesosome) הוא אברון בתא פרוקריוטי שנוצר מהתקפלות של קרום התא או החיידק פנימה. מתרחש באזורים מוגדרים בקרום התא בעקבות תהליך קיבוע כימי (Fixation).
בשנות ה-60 הוצע שהאברון משמש למספר תפקידים, אך כיום הוא אינו מוגדר כחלק ממבנה התא והוסק שמדובר בתוצר לוואי מלאכותי (ארטיפקט) כחלק מהכנת התתקין[1].
מזוזומים נצפים באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים ותועדו לראשונה בשנת 1953 על ידי ג'ורג'.ב.צ'פמאן וג'יימס הילר[2] והוגדרו כ-"peripheral bodies" ("גופים פריפריאלים"). הם נקראו "מזוזומים" על ידי ג'.ד.רוברטסון בשנת 1959.[3]
על בסיס ההנחה שריבוי התקפלויות גורם להגדלת שטח פנים ובכך מסייע לפעילות מטבולית מוגברת, הועלו מספר השערות לתפקיד האברון:
עם התפתחות שיטות הכנת תתקיני התאים על ידי פיצול בהקפאה התברר שבתאים חיים לא מופיעים מזוזומים, ועל כן מדובר בתוצר לוואי של שיטת ההכנה. על אף זאת, כיוון שהמזוזומים מרוכזים באזור מוגדר בקרום התא, ניתן ללמוד שמבנה אזור זה שונה מיתר אזורי הקרום.