מונטגומרי בלייר (באנגלית: Montgomery Blair; 10 במאי 1813 – 27 ביולי 1883) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי ממרילנד, שכיהן בתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בקבינט של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן בתקופת מלחמת האזרחים בשנים 1861–1864.
ראשית חייו
מונטגומרי בלייר נולד במחוז פרנקלין שבקנטקי. אביו, פרנסיס פרסטון בלייר האב, היה עורך העיתון "וושינגטון גלוב" ודמות בולטת במפלגה הדמוקרטית בתקופתו של תומאס ג'פרסון. כנער, הקשיב מונטגומרי לעיתים קרובות לשיחות של אביו עם אנדרו ג'קסון.
ב-1835 סיים בלייר את הכשרתו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, אך לאחר שירות של שנה במלחמת הסמינול השנייה (אנ'), הוא פרש מצבא ארצות הברית, למד משפטים וב-1839 החל לעסוק בעריכת דין בסנט לואיס. בשנים 1839–1842 כתובע מחוזי מטעם ממשלת ארצות הברית במיזורי ולאחר מכן ועד 1843 הוא כיהן כראש עיריית סנט לואיס. בשנים 1845–1849 כיהן בלייר כשופט בבית המשפט השלום. ב-1852 הוא עבר למרילנד והקדיש את זמנו לעיסוק בעריכת דין, במיוחד בעתירות מול בית המשפט העליון של ארצות הברית. בשנים 1855–1858 הוא ייצג את ממשלת ארצות הברית בבית המשפט לעתירות. ב-1857 הוא ייצג את דרד סקוט בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד.
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית
כמו רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית, אך שלא כמו פוליטיקאים רבים ממדינות הגבול, פרשו בני משפחת בלייר מהמפלגה הדמוקרטית לאחר קבלת חוק קנזס נברסקה והיו בין המנהיגים המייסדים של המפלגה הרפובליקנית החדשה. ב-1858, ארבע שנים לאחר מעבר מפלגות זה, העביר הנשיא ג'יימס ביוקנן את בלייר מתפקידו כנציג המשפטי של הממשלה. בבחירות לנשיאות של 1860 היה בלייר פעיל מאוד במסע הבחירות של אברהם לינקולן. ב-1861, לאחר שנבחר, מינה לינקולן את בלייר כמנהל הכללי של דואר ארצות הברית. לינקולן ציפה מבלייר, שדחף לנקיטת עמדה תקיפה כלפי מדינות הדרום, לעזור לאזן את החברים הפייסנים יותר שבקבינט שלו. בעת כהונתו כמנהל הכללי של הדואר, הנהיג בלייר תעריפי דואר אחידים ומשלוח בחינם בתוך הערים. הוא גם החל להנהיג את שירות העברות הכספים, כדי לצמצם את שליחתם של שטרות כסף באמצעות הדואר כדי להפחית מקרים של מעשי שוד במשרדי הדואר. הוא גם קרא לכינוסה של ועידה בינלאומית ראשונה לדואר, שהתקיימה בפריז ב-1863 ובה החל התהליך שהוביל להקמתו של איגוד הדואר העולמי. שיפור נוסף במערכת הדואר היה הנהגת השימוש ברכבת להובלת משלוחי הדואר, זאת בעקבות הצעתו של ג'ורג' ב. ארמסטרונג משיקגו, שהיה המפקח הכללי של רכבת הדואר מ-1860 ועד מותו ב-1871.
בלייר כיהן כמנהל הכללי של הדואר עד ספטמבר 1864, כאשר הנשיא לינקולן קיבל התפטרות שהגיש בלייר קודם לכן. צעדו של הנשיא היה בתגובה לעוינות של אנשי האגף הרדיקלי של המפלגה הרפובליקנית, שדרשו את התפטרותו של בלייר בתמורה לפרישתו של ג'ון פרימונט מהמרוץ לנשיאות בבחירות שהתקיימו באותה שנה. בנוגע לצעדו זה של לינקולן, ציין בלייר באוזני אשתו שהנשיא פעל "מהמניעים הטובים ביותר", ושזה "לטובת כל הנוגעים בדבר". לאחר שעזב בלייר את הקבינט הוא עדיין המשיך להיות פעיל במסע הבחירות של הנשיא לינקולן ומשפחותיהן המשיכו לשמור על קשרים הדוקים.
לאחר פרישתו
על רקע חילוקי הדעות שלו עם הרפובליקנים על מדיניות תקופת השיקום, שב בלייר לתמוך במפלגה הדמוקרטית לאחר תום מלחמת האזרחים, יחד עם אחיו, פרנסיס בלייר, שהיה מועמד הדמוקרטים לסגן הנשיא בבחירות לנשיאות של 1868.
ב-1876 ייצג בלייר את מזכיר המלחמה ויליאם בלקנאפ במהלך החקירה שניהל בית הנבחרים בנוגע לשערוריית תחנת הסחר וביקש מועדת החקירה של הבית בראשותו של היסטר קלימר להסיר את ההאשמות נגד בלקנאפ אם זה יתפטר מתפקידו. קילמר דחה את הצעתו של בלייר. בלקנאפ הועמד בפני משפט הדחה על קבלת תשלומים בלתי חוקיים מתחת הסחר פורט סיל בחזית המערבית כאשר כיהן כמזכיר המלחמה. בסופו של דבר התפטר בלקנאפ וזוכה במשפט שהתנהל נגדו בסנאט בקיץ אותה שנה.
ב-1882 התמודד בלייר ללא הצלחה על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השישי של מרילנד.
חיים אישיים
ב-1836 נשא בלייר לאישה את קרוליין רבקה בקנר מווירג'יניה. לאחר פטירתה ב-1844 הוא נשא לאישה את מרי אליזבת וודברי, בתו של לוי וודברי.[1] לזוג נולדו בת אחת ושלושה בנים, שלושתם היו עורכי דין. נינם היה השחקן מונטגומרי קליפט.
אחוזתם, פולקלנד, שבסילבר ספרינג, מרילנד, הועלתה באש על ידי צבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים.
מונטגומרי בלייר נפטר כתוצאה מדלקת קרום המוח בסילבר ספרינג ב-27 ביולי 1883. הוא נטמן בבית הקברות רוק קריק שבוושינגטון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.png){kind=small}
