הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מוזיקה אנדלוסית קלאסית (בערבית: طرب أندَلُسي; בספרדית: música andalusí) היא סגנון מוזיקלי שנפוץ בימינו בעיקר בארצות המגרב ובקרב יהודים ספרדים, ומקורו באל-אנדלוס שבספרד המוסלמית של ימי הביניים.
שורשים
כלי הנגינה המסורתיים של המוזיקה האנדלוסית: עוד, רבאב, דרבוקה, קאנון, קמנג'ה וטאר.
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית נולדה בימיה של אמירות קורדובה במאה ה-9. נהוג לייחס את ראשית המוזיקה האנדלוסית למוזיקאי הפרסי הידוע בשם זיריאב (789-857), אשר פעל בחצרו של הח'ליףהארון א-רשיד בבגדאד ועזב את חצרו לאחר סכסוך עם מורו אסחאק אל-מאווסילי. הוא היגר לאל-אנדלוס (ספרד המוסלמית) וייסד אסכולה מוזיקלית חדשה בקורדובה, בחצר הח'ליף האומיי עבד א-רחמן השני. במאה ה-12, שילב המלומד החשוב אבן באג'ה מסרגוסה את המוזיקה שיצר זיריאב עם סגנונות מערביים יותר, וכך פיתח את המוזיקה האנדלוסית ועזר להפיץ אותה ברחבי חצי האי האיברי וצפון אפריקה של התקופה.
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית היא תוצר של שילוב המסורת המוזיקלית הערבית הקלאסית של בגדאד עם מסורות מוזיקליות נוספות שהתקיימו בספרד, בעיקר המסורת הווזיגותית-נוצרית ומסורות ברבריות מצפון אפריקה. סינתזה רבת שנים בין מסורות אלו יצרה את הבסיס למוזיקה האנדלוסית.
במאה ה-11, הפכה ספרד המוסלמית למרכז לייצור כלי נגינה. בסביליה, טולדו, ולנסיה וגרנדה, הוקמו בתי ספר למוזיקה שבהם למדו וביצעו את המוזיקה האנדלוסית. השפעת המוזיקה האנדלוסית וכלי הנגינה שלה ניכרה בפרובאנס בצרפת ובהמשך בשאר אירופה, והשפיעה על ההתפתחות של כלי הנגינה והמוזיקה המערביים. בעקבות הקשרים הענפים בין ספרד המוסלמית לצפון אפריקה, במהירות רבה התפשטה המוזיקה האנדלוסית גם לשם, במיוחד בתקופת השושלות אל-מוראביטון ואל-מוואחידון שאיחדו את ספרד המוסלמית והמגרב תחת יחידה מדינית אחת.
על פי חוקרי ההיסטוריה של המוזיקה, מסורת מוזיקלית זו נוצרה בספרד לפני כ-1150 שנה, בידיו של המוזיקאי הפרסי עלי אבן נאפיע שהיה מכונה "זיריאב". מקובל לחשוב שבאופן מסורתי היו 24 נובות שנוצרו על ידי זיריאב, ומבוססות על 24 מודוסים (סולמות מוזיקליים) הנקראים "טובוע" (ביחיד - "טבע"), כנגד 24 שעות היממה.
המוזיקה כיום
המוזיקה האנדלוסית הקלאסית מהווה הבסיס למוזיקה האנדלוסית בצפון אפריקה כיום, שלצד זאת כוללת גם מרכיבים צפון אפריקאים חדשים. ברבות מהערים הגדולות של צפון אפריקה המערבית (במרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב) קיימות תזמורות אנדלוסיות ענקיות בו המוזיקאים שרים ומנגנים בו זמנית.
כלי הנגינה העיקריים של המוזיקה האנדלוסית הם עוד, רבאב, דרבוקה, קאנון, קמנג'ה, טאר ועוד. כיום נהוג לשלב במוזיקה האנדלוסית גם כלי נגינה מערביים כגון פסנתר, צ'לו, וקונטרבס.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הייתה התזמורת הסימפונית הראשונה מזה שנים רבות שבה ביצעה לראשונה מוזיקה אנדלוסית בעיבודים תזמורתיים קלאסיים, ובעונת הקונצרטים 2016/2017 של התזמורת הכינו סדרה מיוחדת המוקדשת כולה לסגנון המוזיקלי הזה בשם: "מאנדלוסיה באהבה". שמואל אלבז הוא המנצח והמנהל המוזיקלי של הסדרה ויורם אזולאי הוא יועצה המוזיקלי של סדרה זאת. את תזמורת ראשון לציון ליוותה קבוצת מוזיקאים מלוד בשם "מטרוז" שניגנה על כלים מסורתיים אשר התאימו לסגנון מוזיקלי זה.
לקריאה נוספת
אמנון שילוח, המוזיקה בעולם האסלאם : מבט חברתי תרבותי. ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ס 1999
Amnon Shiloah, The Theory of Music in Arabic Writings (ca 900 to 1900), 2 Vol., series Bx of the Répertoire international des sources musicales, Henle Verlag, Muenchen.
.jpg)
