סמל חטיבת הראלמחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות, 1948
מבצע הראל היה אחד ממבצעי מלחמת העצמאות שערך הפלמ"ח. שני יעדיו היו להעביר שיירות מזון ואספקה לירושליםהנצורה, וכן להעלות כוחות פלמ"ח, מן השפלה, אל סמוך לעיר. המבצע נערך בין 16 ל-21 באפריל 1948, כהמשך למבצע נחשון. במסגרת מבצע הראל, הועברו לעיר ערב פסח תש"ח, בשלוש שיירות, יותר מ-600 משאיות. תוצאה אחרת, ארגונית, של המבצע, היא התגבשותם של גדודי הפלמ"ח אשר פעלו בדרך לירושלים לחטיבת הראל.
מהלך המבצע
ב-12 באפריל קיבל מטה הפלמ"ח את האחריות על הדרך לירושלים, וב-16 לחודש החל פירוק הכוח החטיבתי שנשא בעול מבצע 'נחשון'. יצחק רבין קיבל את הפיקוד על מבצע ההמשך. הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של יוסף טבנקין פעל בחלק המזרחי של הדרך והגדוד החמישי בפיקודו של מנחם רוסק פעל בחלקה המערבי. גדוד 54 של חטיבת גבעתי נותר בשפלה כעתודה תחת פיקוד 'הראל', וחלקו סייע באבטחת השיירות.
בליל 16-15 באפריל כבש הגדוד הרביעי את הכפר סאריס שחלש על הדרך לירושלים, וכיוון שלא יכול היה להחזיק בו - הרס אותו.[1] כן נכבשו בית סוריך ובידו ונהרסו בחלקן. ניסיון לכבוש את סובא לא עלה יפה. ב-17 לחודש עלתה לירושלים השיירה הראשונה במסגרת המבצע. בשיירה היו כ-130 משאיות. היא יצאה מתל אביב עם שחר, נושאת 410 טון מזון, בכפר ביל"ו ובחולדה העמיסה מטענים נוספים, פרקה את מטענה וחזרה בשלום לתל אביב.[2]
רבין ב-1948
ב-19 באפריל, יצאה עוד שיירה לירושלים, וזו הגיעה אף היא בשלום לעיר.
ב-20 באפריל, ערב חג הפסח, יצאה לירושלים שיירה של כ-300 משאיות. בראש השיירה היו בין היתר דוד בן-גוריון ולאורכה פוזרו כוחות הגדוד החמישי של הפלמ"ח. השיירה הייתה איטית ואורכה היה כשמונה ק"מ, עובדה שאיפשרה לערבים לרכז מאות לוחמים שהמטירו אש תופת על מרכז ומאסף השיירה[דרוש מקור]. החלק הקדמי של השיירה ובתוכו דוד בן-גוריון הצליח להגיע לירושלים ללא פגע, אך המאסף של השיירה נעצר.
יצחק רבין, שהיה במאסף, הצליח להגיע באמצעות ג'יפ לקריית ענבים והורה ללוחמי הגדוד הרביעי, אשר היו במקום, לרדת ולחלץ את השיירה. פלוגה אחת ירדה במשוריינים לאורך הכביש והשנייה נעה על הרכסים הדרומיים באגף שבו התרכזו הערבים. בלחץ כוחות אלה נסוגו הערבים והשיירה המשיכה לירושלים, חלק מהרכבים שנפגעו נגררו ואחרים הושארו בשטח והוצתו. בקרב נהרגו 15 לוחמים, ביניהם מ"פ בגדוד החמישי של הפלמ"ח יעקב סטוצקי וסגן הקמ"ן יוסף סימבול, שארגנו התקפות נגד והסתערו על התוקפים. קצין המנהלה מכבי מוצרי שארגן את ההגנה על השיירה (על שמו קרוי המבצע הבא לפתיחת הדרך, מבצע מכבי), וסגנו רחביה ברמן נפצעו אנושות בקרב ומתו לאחר מספר ימים בבית החולים.
אחרית דבר
עם קבלת ידיעות, אשר בהמשך התבררו כמוטעות, כי הבריטים עומדים להקדים לעזוב את ירושלים, המבצע הופסק, והפלמ"ח עלה לירושלים, על מנת לקחת חלק במבצע יבוסי. כיוון שכך, הדרך אל העיר נחסמה שוב.
שלוש שיירות 'הראל', שכללו סך הכול יותר מ-600 משאיות, העבירו לירושלים מטענים חיוניים של אספקה: מזון, תרופות, נשק ותחמושת ודלק, שאיפשרו את עמידת העיר בשבועות הבאים שבהם הייתה נתונה במצור, מצור שנמשך כחודשיים, עד אמצע חודש יוני, אז נפתח נתיב חלופי לירושלים - 'דרך בורמה'.
