לוי שליט (ביידיש: שאַליט; באנגלית: Levi Shalit; במקור: שאַליטאַן; 2 באוגוסט 1918 – 10 במרץ 1994) היה עיתונאי וסופר ביידיש, בעברית ובאנגלית.
שליט נולד בשם לוי שליטן (שאליטאן) נולד ב-1918 בקויבישב (Куйбышев) שברוסיה, שאליה נמלטו הוריו הליטאים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כעבור ארבע שנים שבה המשפחה לליטא העצמאית, לעיר מֶמֶל, שם למד בבתי ספר גרמניים יסודיים ותיכוניים, ולאחר מכן בישיבות טֶלז וסלובודקה. בגיל צעיר החל לכתוב שירה, אך עד מהרה עבר לעיתונאות, שבה הפגין כישרון ורכש לעצמו שם. כתב בשם העט "שליט" (שאליט), שלימים אימץ כשמו. ב-1936 החל לכתוב בעיתונים וכתבי עת יהודיים. היה ציוני מנעוריו, ב-1938 הצטרף להסתדרות הציונית, ונשא הרצאות מטעמה במקומות שונים.
עם הפלישה הנאצית בקיץ 1941 וכינון גטו שאוולי נכלא בו, ובשנים 1942–1944 נטל חלק בפעולות המחתרת בגטו של קבוצת "מצדה". ב-1944 נשלח למחנה הריכוז דכאו שבדרום גרמניה. עם שחרור המחנה על ידי הצבא האמריקני באביב 1945 נותר בגרמניה, ועבר לעיר מינכן שבאזור הכיבוש האמריקאי, שם התרכזה שארית הפליטה. במינכן ייסד וערך את העיתון הראשון של הניצולים, "אונדזער וועג" ('דרכנו'). החל ללמוד משפטים באוניברסיטת מינכן. בשנת תש"ט פרסם את זיכרונותיו מתקופת המלחמה: "אזוי זיינען מיר געשטאָרבן" ('כך מַתנוּ').
מ-1946 ועד 1950 היה פעיל בתנועה הציונית ונסע לשליחויות, בהן בישראל. ב-1951 הוזמן על ידי ראשי הקהילה היהודית בדרום אפריקה לנהל את פעולות המגבית היהודית וכן להרצות בקרב הקהילות היהודיות בדרום אפריקה ובמערבה על ההיסטוריה, התרבות והספרות היהודיות.
בשנת 1953 רכש בשותפות עם שמריה לוין (נפטר ב-1965) את השבועון היהודי "אַפֿריקאַנער אידישע צײַטונג" ('העיתון היהודי האפריקני', The African Jewish Newspaper), וערך אותו עד במשך שלושה עשורים, עד 1983. שליט אסף והחזיק צוות מוכשר, הצליח לדאוג לפרסום נרחב בעיתון, ותחת עריכתו כתבו לעיתון סופרים נודעים מרחבי העולם. היה זה העיתון היידי היחידי בדרום אפריקה, ובשיאו עמדה תפוצתו על 3,000 קוראים בשבוע. אף שהירידה בקוראי היידיש הביאה לבסוף לסגירתו, הרי בשלושים השנים שערך שליט את העיתון היה ה"אַפֿריקאַנער אידישע צײַטונג" גורם משמעותי בספרות היידיש במדינה.[1] ישב ביוהנסבורג.
בשנות ה-70 פרסם שני ספרים בהוצאת ה"אפריקאנער אידישע צייטונג": "א יִיד אין דער וועלט" ('יהודי בעולם'; תשל"ב 1972) ו"צייטן דערציילן" ('זמנים מספרים'; תשל"ה 1974). בשנת 1980 ראה אור ספרו "Beyond Dachau".
בשנת 1983 עלה שליט לישראל. בשנת תשמ"ח-1988 התפרסם ספרו "נסיעות וזכרונות".
היה נשוי לחנה לבית דוֹמְבּ ואב לבן ובת. נפטר ב-1994. נקבר בבית העלמין ירקון.[2]
בשנת תשנ"ו-1996 התפרסם בהוצאת דביר קובץ מתוך עזבונו: "מאידך גיסא: עיונים בהיסטוריה היהודית", שבו קובצו מאמריו המאוחרים, העוסקים בהיבטים שונים של הגותו: "הדואליזם היהודי – "הכניסה לעולם" בלי לוותר על דביקות במסורת היהודית; השונוּת היהודית בגולה; חקר שפינוזה; הזרמים ביהדות המודרנית; קיום תרבותי יהודי; ציונות ומדינת ישראל."[3]