The Trap, Three Histories, The Tinfoil Halo, As in Heaven, so on Earth, Maybe Even Happiness, The Confession, The Destiny of Yaacov Magid, Museum of Wax Figures, Land and Brothers, The Night Shift, The Murmur of Water
בילדותו חי ברוקשטיין בחבל מרמורש, ברומניה. הוא נולד בשנת 1920 בשם יוסף לייב אריה ברוקשטיין בחבל רוסינסקו, בעיר מונקאץ' (שהסתפחה ב-1918 לצ'כוסלובקיה, היום באוקראינה). הוא היה נינו של הרב החסידי חיים יוסף ברוקשטיין, (1864-1775) אב בית דין בפיסטין ובקישווארדה, בעל "תוספות חיים". גם הסב מצד האב היה רב ידוע, ישראל נתן אלטר ברוקשטיין, בעל "מנחת ישראל" ו"אמונת ישראל". על משפחתו כתב לימים הסופר בספרו "גורלו של יעקב מגיד".[1]
בגיל 4 עבר ברוקשטיין עם משפחתו לגור בסיגט שם לאביו, מרדכי, היה בית חרושת למקלות הליכה. המשפחה עסקה גם בייצוא צמחי מרפא מן האזור. ברוקשטיין סיים לימודים בבית ספר התיכון למסחר בסיגט והתכוון לנסוע ללמוד משפטים בשווייץ. נסיבות משפחתיות אילצו אותו לדחות את התכנית ולעבוד בינתיים בעסק המשפחתי.[1]
השואה
צפון טרנסילבניה, כולל סיגט וכל האזור מרמורש, הועבר לידי הונגריה בשנת 1940 בהתאם לתכתיב וינה. בנסיבות אלה בימי השואה במאי 1944 נשלחה משפחתו של לודוביק ברוקשטיין לאושוויץ. מאושוויץ הוא הועבר לברגן-בלזן ואחר כך למחנות אסירים ועובדי כפייה נוספים בהילדסהיים, הנובר, גרוס-רוזן, וולפסברג ו-ויסטגירסדורף (כיום גלושיצה בפולין) שם שוחרר על ידי הצבא הסובייטי במאי 1945. אחרי שהחלים מטיפוס שב לסיגט חזרה לשליטה רומנית. בסיגט מצא את אחיו, ישראל, ששרד גם הוא בשואה. שניהם התכוונו לעלות לישראל. אולם לודוביק התחתן אשתו צ'יפי שרולטה (שיינדל) לבית ציג, גם היא ניצולת שואה בת 17. מכיוון שהיא חלתה בשחפת ונזקקה לטיפולים בבית מרפא בקלוז' שני בני הזוג נשארו ברומניה.[1]
פעילותו הספרותית
לודוביק ברוקשטיין התחיל להוכיח את עצמו ככותב בשפות רומנית, יידיש והונגרית. החל את דרכו הספרותית בסיפורים שפרסם בעיתון Viaţa Românească (החיים הרומניים) ב-1945,
למשך זמן קצר יחד עם סמואל שטרן וקלמן כהן הוציא בסיגט את העיתון בשפה יידיש "אונזער לעבן" (חיינו) ובשנת 1947[2] כתב מחזה שבו תיאר מרד של אסירים אנשי זונדרקומנדו באושוויץ, לפי אירוע שהתרחש במציאות. המחזה, שנכתב גם כן ביידיש, ונקרא "נאכט שיכט" (משמרת לילה) הוצג בשנים 1958-1948 בהצלחה בתיאטראות היהודיים בבוקרשט וביאש.[1]הוא היה למחזאי מוערך ומחזותיו הוצגו בבמשך השנים תיאטראות רבים ברומניה, ברית-המועצות, פולין ואפילו בדרום-אמריקה.
ברוקשטיין הוזמן ללמוד ספרות בבית הספר לספרות "אמינסקו" שפעל בבוקרשט בשנים 1955-1950 מיוזמת המשטר הקומוניסטי. נבחר לאיגוד הסופרים הרומנים וערך את מדור התיאטרון של בטאון האיגוד. כמו כן לימד זמן מה אסתטיקה במכון לאמנויות הבמה "יון לוקה קאראג'אלה" בבוקרשט. רצה להתחמק מלהיות מעורב בתעמולה פוליטית כולל אנטיציונית ולבסוף חזר לסיגט, בה לימד בתיכון "דארגוש וודה" ובהמשך התמנה למנהל "בית הספר העממי לאמנות".[1]
בשנים 1967-1950 כתב ברוקשטיין כעשרים מחזות שהוצגו בתיאטראות ברומניה, כמה מהם תורגמו והוצגו בהונגרית, גרמנית, רוסית ואסטונית. בשנות ה-1960 המאוחרות כתב גם סיפורים שפורסמו בעיתונים וכתבי עת ברומניה. זכה במספר פרסים ועיטורים. בשנת 1969 פרסם בבוקרשט קובץ הסיפורים.
אחרי ביקור בישראל, שבה פגש לראשונה את אחיו מאז פרידתם ב-1947, ב-1972עלה לישראל והמשיך גם בה בשנים 1988-1972 את יצירתו בשפה הרומנית.. פרסם בישראל שבעה ספרים בהוצאה משלו, פנופטיקום.
חלק מיצירתו הופיעו גם בעברית ותורגמה לצרפתית. הוא היה בין מייסדי התאחדות הסופרים הישראלים בשפה הרומנית.
על אף עלייתו לישראל לא סולק מאיגדו הסופרים ברומניה ונשאר חבר בו עד סוף ימיו.[3][4] נפטר בתל אביב בגיל 68 בגלל מחלה.
לודוביק ברוקשטיין תיאר את חייו במילותיו בנובלה EU (אני), שהתפרסמה בקובץ "אולי אפילו אושר":
"Am umblat prin școli elementare, medii și înalte, am învăţat uneori bine, alteori prost... Am învăţat o mulţime de lucruri folositoare si nefolositoare... Am avut necazuri cu femei. Am avut și niscaiva bucurii cu ele. Am avut idealuri și iluzii, am avut decepţii și am primit palme de tot felul, mari și mici... Am trecut printr-un război mare, mondial, și două mai mici, regionale, prin șase lagăre de concentrare și de muncă forţată, o inundaţie, două cutremure de pământ... Mi-am câștigat pâinea din diferite munci și funcţii... N-am călătorit pe Rosinante, pentru că n-am avut niciodată cal de călărie"
"עברתי דרך בתי ספר יסודיים, בינוניים וגבוהים, למדתי טוב לעיתים ופעמים אחרות לא טוב... למדתי המון דברים שימושיים ולא שימושיים... היו לי צרות עם נשים. היו לי גם אי אילו שמחות איתן. היו לי אידיאלים ואילוזיות, היו לי מפחי נפש וקיבלתי סטירות מכל הסוגים, גדולות וקטנות... עברתי דרך מלחמה גדולה, עולמית ושתיים קטנות יותר, אזוריות, דרך שישה מחנות ריכוז ועבודת כפייה, שיטפון, שתי רעידות אדמה... הרווחתי את לחמי באמצעות עבודות שונות ותפקידים... לא רכבתי על "רוסיננטה", משום שמעולם לא היה לי סוס לרכיבה".
חייו הפרטיים
הוריו ושתי אחיותיו נספו בשואה.
הסופר היה נשוי ל צ'יפי (שיינדל) לבית ציק ונולד להם בן, אלפרד ברוקשטיין, מדען מחשב, פרופסור בטכניון בחיפה.
הבן אייר אחדים בספריו שפורסמו בעברית, רומנית וצרפתית.
פרסים ואותות הוקרה
ברומניה:
פרס "וסילה אלכסנדרי" - עבור אחד ממחזותיו
מדליית הקולקטיביזציה" - עבור המחזה "אדמה ואחים" - על משפט רצח בכפר בעקבות סכסוך בין אחים על אדמה
העיטור הלאומי לעמל של רומניה
בישראל:
פרס ירושלים-בריקמן
פרס ציון
הפרס לספרות של הסוכנות היהודית על מפעל חייו
מיצירותיו
מחזות
ברוקשטיין כתב כעשרים מחזות:
ערד און ברידער (אדמה ואחים)
1948 נאכט שיכטSchimbul de noapte ("משמרת לילה"), מחזה על מרד זונדרקומנדו באושביץ.
הוצג לראשונה על במת התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט TES ב-1949 בבימויו של מאוריצ'יו סקלר
1953 Familia Grunwald - ביידיש - די משפחה גרינוואלד - (1957) ("משפחת גרינוולד"), מחזה בארבע מערכות (שבע סצנות) - הוצג לראשונה בתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט TES, בבימויו של נלו בוצ'בסקי ובתיאטרון היהודי הממלכתי ביאש בבימויו של איזו שפירא ועם מוזיקה מאת ברנרד סגל
1957 - דור המדברGenerația din pustiu - מחזה במערכה אחת - הוצג לראשונה על במת TES בבימויו של אוטו רפפורט
1957 Întoarcerea lui Cristofor Columbצוריקער פון קריסטאפער קאלאמבוס (שובו של קריסטופור קולומבוס), מחזה.
1962 - Un proces fără sfârșitא נישט-פארענדיקטער פראצעס - הוצג בבכורה ב-TES בבימויו של ג'ורג'ה תאודורסקו
1975 Destinul lui Iaacov Maghid - (גורלו של יעקב מגיד-1977) שבעה סיפורים - ספריית הפועלים,
1977 - Trei istorii "שלוש היסטוריות" - הוצאת עקד - שלושה סיפורים היסטוריים
1979 - Aureola de staniol - סיפורים
1981 - Precum în cer aşa şi pe pământ - אין הימל וי אף דער ערד ("כמו בשמיים, כך גם על הארץ") - סיפורים חסידיים קצרים
1985 Poate chiar fericire "אולי אפילו אושר", סיפורים קצרים, הוצאת סיפריית פועלים.
1987 - Susurul apelor - סיפורים קצרים
1989 (אחרי מות הסופר) Capcana.Păpușa de cârpă "המלכודת - בובת סמרטוטים", ברומנית בהוצאת Panopticum בתל אביב, בעברית בהוצאת נמרוד, שני סיפורים על תקופת השואה.
לקריאה נוספת
בערל קאגאן - "לקסיקאן פון יידיש-שרייבערס", ניו יורק 1986
1998 Israil Bercovici - O sută de ani de teatru evreiesc în Romania, Editura Integral București
The Calvert Journal Paula Erizanu 17/10/2019 - My father understood the human soul’: remembering the Jewish-Romanian author whose Holocaust stories continue to inspire compassion
[1] Paula Erzianu about the Trap by Ludovic Bruckstein 26 february 2020
