בעקבות תנועת האולטרה-רויאליסטים[דרושה הבהרה] (האולטרה היו בדרך כלל חברי האצולה הגבוהה שתמכו מאוד בקתוליות כדת המדינה והדת החוקית היחידה של צרפת וגם במלוכה של בית בורבון במהלך הרסטורציה הצרפתית של 1814). הלגיטימיסטים הקימו את אחד משלושת הפלגים הימניים העיקריים בצרפת, שהתאפיין בעיקר בדעות אנטי-מהפכניות. הלגיטימיסטים מאמינים כי סדרי הירושה המסורתיים, המבוססים על החוק הסאלי, קובעים את המלך החוקי של צרפת. המלך השליט האחרון שהלגיטימיסטים מכירים בו כלגיטימי היה שארל העשירי, מלך צרפת וכאשר שושלת יורשיו נכחדה בשנת 1883, עם מותו של נכדו אנרי, רוזן שאמבור, היורש הבכיר ביותר לכס המלכות לפי הכללים המסורתיים הללו היה חואן, רוזן מונטיסון, צאצא של לואי ה-14 דרך נכדו פליפה החמישי, מלך ספרד. העובדה שכל הטוענים הלגיטימיים הצרפתיים מאז 1883 היו חברים בשושלת המלוכה הספרדית, שמוצאם הפטרילינאלי לואי הארבעה עשר, מלך צרפת מוטל בסימן שאלה מאז 1936, וכי פליפה החמישי ויתר על תביעות לכס המלכות הצרפתי עבורו ועבור יורשיו-הזכרים. הסכם אוטרכט, אינו רלוונטי ללגיטימיזם; עם זאת, עובדות אלו גרמו למונרכיסטים צרפתים אחרים להתמקד בתמיכה בקו אורליאן, אשר יהיה הבא בתור בענף הירושה המסורתי אם יורשיו של פיליפ יוחרגו.
קרליזם (בבסקית: Karlismo, בספרדית: Carlismo) היא תנועה פוליטית ומסורתית, הטוענת לכתר הספרדי, אשר הוקמה על ידי דון קרלוס, רוזן מולינה מבית בורבון. התנועה הוקמה בעקבות מחלוקת על הירושה ואי שביעות רצון נרחבת מהתנועה האלפונסינית של בית בורבון.
בהונגריה
ב-1920 הלגיטימיסטים השתתפו בפוליטיקה הפנים-הונגרית. הם רצו לראות שוב את קרל הראשון, קיסר אוסטריה על כס המלכות של המדינה. הם היו הלגיטימיסטים, או קרליסטים. ב-23 בפברואר1921, הרוזן דיולה אנדראשי קיבל לידיו את נשיאות מפלגת "האגודה הלאומית הנוצרית" על מנת לתמוך בשובו של קרל לכס המלכות ההונגרי. בשנת 1921 ארגנו הקרליסטים שתי הפיכות - לא מוצלחות - כדי להחזיר לקרל את כוחו השלטוני.
.svg)
