PROFILBARU.COM

כתונת
סוג	לבוש דתי, טוניקה
מיוצר מ	פשתן לבן
חלק גוף	הגוף מהכתפיים ועד הקרסוליים
ייעוד	בגד כהן הדיוט
חלק מ	בגדי כהונה

במקרא, הכתונת היא כמין חלוק מפשתן לבן שלבשו הכהנים במקדש, אחד מארבעה בגדי הכהונה אותם לובש כל כהן ("כהן הדיוט". לכהן הגדול יש ארבעה בגדים נוספים). הכתונת מכסה את גוף הכהן מהכתפיים ועד הקרסוליים, בהתאם למידת גופו המדויקת של הכהן^[1], ויש לה שרוולים המכסים את הזרועות עד הפרק המחבר את כף היד לזרוע. סדר לבישת בגדי הכהונה הוא: תחילה לבשו מכנסיים, לאחר מכן כתונת, ולאחריה מצנפת ואבנט.

צורת הכתונת ודרך הכנתה

הכתונת עשויה חוטים שכל אחד מהם שזור משישה חוטים^[2]. היא איננה נתפרת מחלקים שונים, אלא נעשית מאריג אחד, פרט לשרוולים, אותם ניתן לארוג בנפרד ולחבר לבגד בתפירה^[3]. על פי תיאור משלהי ימי בית המקדש השני, פתח הצוואר היה רחב, ונקשר בעזרת חוטים^[4].

התורה מציינת את יחודה של כתונת הכהנים בביטוי "כתונת תשבץ", כלומר, ארוגה בדוגמה של משבצות. הדוגמה אינה נוצרת מחוטים בצבע שונה, אלא על ידי הבלטת המסגרת של הדוגמה, כך שנוצר מעין כלי קיבול (כאילו הכתונת מיועדת לשבץ בה אבני חן)^[5]. רבי סעדיה גאון מציין שהדוגמה היא צורות של ריבוע בתוך עיגול^[6], ומקור דבריו אינו ברור.

לפי אחד הפרשנים שולבו בכתונת חוטי זהב^[7], אולם הדעה המקובלת היא שהכתונת עשויה פשתן בלבד^[8].

דיון נוסף קיים בפרשנים לגבי כתונת של כהן רגיל ("כהן הדיוט"): הביטוי "כתונת תשבץ" נאמר בהקשר של בגדי אהרן, הכהן הגדול (שמות, כ"ח, ד'), ואילו לגבי בגדי בניו, הכהנים הרגילים, נאמר באופן סתמי: "ולבני אהרן תעשה כתנות" (שמות, כ"ח, מ'). מפסוקים אלה ניתן להבין שהכתונת של הכהן הגדול שונה מזו של בניו, ואין בה משבצות^[9]. לעומת זאת בתיאור עשיית הבגדים נאמר "ויעשו את הכתנות שש מעשה אורג לאהרן ולבניו"^[10], ומשתמע שנעשו באופן אחיד^[11]. הדעה השנייה מתאימה יותר לדברי חז"ל^[12] ולתיאורו של יוסף בן מתתיהו^[13].

הבעלות על הכתונת

הכתונת, ככל בגדי הכהונה, נרכשת מכספי הציבור שנתרמו לבית המקדש ("מחצית השקל")^[14], ואסור שתהיה רכושו הפרטי של הכהן. מכיוון שהכתונת מותאמת למידותיו האישיות של הכהן (בניגוד לבגדי כהונה אחרים, אבנט ומצנפת, שמידותיהם אחידות), מקובל היה לעיתים שכהנים מביאים את הבגד מביתם. על כך נאמר בתלמוד:”כהן שעשתה לו אמו כתונת - לובשה, ועובד בה עבודת יחיד, ובלבד שימסרנה לציבור”^[15], כלומר, עליו להעביר את הבגד לבעלות הציבור, אף על פי שהבגד יופקד ברשותו בזמן עבודתו במקדש^[16]. התלמוד אף מספר על כהנים עשירים כדוגמת רבי ישמעאל בן פאבי ואלעזר בן חרסום שהשתמשו בכתנות יקרות במיוחד.

הכתונת כגורם מכפר

חז"ל מייחסים לבגדי הכהונה תפקיד של כפרה על חטאיהם של ישראל, בכל בגד לפי עניינו. לגבי הכתונת נאמר שהיא "מכפרת על שפיכות דמים"^[17]. התלמוד מסביר שכפרה זו איננה תחליף לענישת הרוצחים, אלא שבמקרה שבית הדין אינו מעניש את הרוצח, מסיבות פרוצדורליות בסדרי הדין, הדבר מטיל כתם מסוים על העם כולו, ולבישת הכתונת על ידי הכהנים מכפרת על כך. רש"ר הירש (על שמות, כ"ח, מ"ג) הסביר שהרעיון הגלום בכתונת הוא הרצון לטהר ולקדש את מעשי האדם, דבר המתבטא בלבישת הבגד על הידיים והרגלים. נכונותם של הכהנים לעשות זאת מבטאת את רוח העם בכללו, ובכך מתכפרות ומתגמדות תופעות קשות בשולי החברה. ככל כפרה סמלית, אף זו תלויה במימושה המעשי בחיי היום יום, ולכן כפרה זו אינה מועילה כאשר שפיכות הדמים מתרבה.

הערות שוליים

^ הדבר נלמד מהכתוב: "ולבש הכהן מִדו בד" (ויקרא, ו', ג') - שהבגד יהיה כמידתו (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ה, עמוד ב')
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"ח, עמוד ב', על פי הכתוב בשמות, כ"ח, ל"ט: "ושבצת הכתונת שש".
^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד ב'
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, חלק ג', פרק ז', א'
^ רש"י על שמות, כ"ח, ד'
^ מובא אצל רבי אברהם אבן עזרא, הפירוש הארוך לשמות, כ"ח, ל"ז
^ רבנו בחיי על שמות, כ"ח, ד', על פי הכתוב הדומה לגבי האפוד: "ועשית משבצות זהב" (שמות, כ"ח, י"ג
^ רבי אברהם אבן עזרא, הפירוש הקצר על שמות, כ"ח, ל"ט. כדבריו משתמע בכמה מקומות בדברי חז"ל, המזכירים את "בגדי הלבן" בניגוד ל"בגדי זהב", ומנו את הכתונת בין בגדי הלבן. גם יוסף בן מתתיהו בדבריו על הכתונת אינו מציין ששולבו בה חוטי זהב.
^ רבי אברהם אבן עזרא, הפירוש הארוך לשמות, כ"ח, ל"ז
^ שמות, ל"ט, כ"ז
^ פירוש רמב"ן שם; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ח', הלכה ב' ופירוש משנה למלך שם.
^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ב, עמוד ב', שם יש דיון על השווה והשונה בין בגדי כהן הדיוט לבגדי כהן גדול, והוזכר הבדל אפשרי באבנט בלבד.
^ קדמוניות היהודים, חלק ג', פרק ז', א', שם מתוארים בגדי הכהונה הרגילים ונאמר שהם עשויים "משבצת".
^ תוספתא, מסכת יומא, פרק א', הלכה כ"ג
^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה, עמוד ב'
^ בפרשנים קיים דיון על ההסתייגות "עובד בה עבודת יחיד": יש מפרשים שההיתר לעבוד בכתונת שנעשתה באופן פרטי הוא רק בקורבן יחיד, ולא בקורבנות ציבוריים, ויש סוברים שאין הבדל בין סוגי הקורבנות לעניין זה (ראו משנה למלך על ספר זמנים, הלכות שקלים, פרק ד', הלכה ו'.
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ח, עמוד ב'