כריסטופר קלאוויוס (בעברית המודרנית השתרש השם לפי השפה האנגלית; בלטינית: Christophorus Clavius, 25 במרץ 1538 – 12 בפברואר 1612) מתמטיקאי ואסטרונום ישועי גרמני, שהיה המתכנן הראשי של הלוח הגרגוריאני. בשנותיו האחרונות היה כנראה האסטרונום המכובד ביותר באותה עת, ובספרי הלימוד שכתב נעשה שימוש במשך כחמישים שנה באירופה וגם מחוץ לה (שכן נעשה שימוש בספריו על ידי מיסיונרים).
ביוגרפיה
מעט מאוד ידוע על ראשית חייו של קלאוויוס מלבד העובדה שנולד בבמברג ב-1537 או ב-1538 (השנה המדויקת אינה ידועה בוודאות). אין גם ודאות לגבי שמו הגרמני המקורי. החוקרים סוברים כי שמו היה "כריסטוף קלאו". קיימת גם טענה, שאותה דוחים הקתולים כשמועה, כי שמו המקורי של קלאוויוס היה "שליסל" (Schlüssel) - בגרמנית מפתח, שתורגם למלה המקבילה בלטינית "קלאוויס" (clavis).
קלאוויוס הצטרף למסדר הישועים ב-1555. הוא למד באוניברסיטת קוימברה בפורטוגל, שבה היה מורו המתמטיקאי המפורסם פדרו נונש. עם סיום לימודיו עבר לאיטליה ולמד תאולוגיה ב"קולגיום רומאנום" (כיום האוניברסיטה הגרגוריאנית), המוסד האקדמי הראשי של הישועים ברומא. במקביל, החל קלאוויוס ללמד מתמטיקה בקולגיום רומאנום ועסק בכך עד מותו. ב-1579 מונה לחשב את הבסיס ללוח שנה חדש שמטרתו הייתה לעצור את התהליך האיטי על פיו חגי הכנסייה הקתולית החלו להתרחק מהעונה שבה היו אמורים לחגוג אותם. לוח שנה זה אומץ ב-1582 בארצות הקתוליות על פי צו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 ונמצא כיום בשימוש עולמי.
במסדר הישועי היה קלאוויוס אחראי כמעט בלעדי לאימוץ תוכנית לימודים קפדנית במתמטיקה, וזאת בעידן בו נהגו פילוסופים ותאולוגים ללגלג על המתמטיקה. קלאוויוס נחשב במשך שנים לראשון שהשתמש בנקודה עשרונית לכתיבת שברים, אולם מחקר חדש מראה ש-150 שנה לפניו כבר נעשה שימוש כזה על ידי ג'ובאני ביאנקיני(אנ').[1] ככל הנראה קלאוויוס היה זה שבכתביו הופיע השימוש הראשון המוכח בנקודה העשרונית. ככל הנראה קלאוויוס למעשה השתמש בטבלאות סינוסים שהכין ביאנקיני אולם לא אימץ באופן מלא את השיטה ולא עשה בה שימוש לעבודות מאוחרות יותר שלו.
כאסטרונום דבק קלאוויוס בקפדנות במודל הגאוצנטרי של מערכת השמש, על פיו כדור הארץ הוא מרכז היקום והשמש, הירח, הכוכבים וכוכבי הלכת סובבים את כדור הארץ. על אף שהתנגד למודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, הוא הכיר בבעיות שיצר המודל השמרני. גלילאו גליליי רחש לו כבוד רב וביקר אותו ב-1611 על מנת לדון בתצפיות החדשות שנעשו בעזרת הטלסקופ. בתקופה זה כבר קיבל קלאוויוס כאמיתות את התגליות החדשות, על אף שעדיין פקפק בקיומם של הרים על הירח. לנוכח זאת, מעט אירוני הדבר שמכתש קלאוויוס על הירח קרוי על שמו. את דעתו על הקוסמולוגיה פרסם בספר In Sphaeram Ioannis de Sacro Bosco commentarius ("פרשנות על 'על הספרות' של יוהנס דה סקרובוסקו"), הספר פורסם לראשונה ב-1570 ונדפס מאז פעמים רבות עד למהדורה סופית שפורסמה ב-1611. הטקסט של יוהנס דה סקרובוסקו עליו כתב קלאביוס את פירושו היה "ספר הלימוד הפופולרי ביותר לאסטרונומיה בסיסית באירופה, מימי הביניים ועד ראשית העת החדשה. הספר נכתב ונכנס לשימוש בראשית המאה ה-13 באוניברסיטת פריז והחל להיעלם מבתי הספר בראשית המאה ה-17"[2]. היסטוריון המדע אדוארד גראנט טען ש"לא ניתן להפריז בהשפעת ספרו של קלאביוס על הקוסמולוגיה הסכולסטית במאה השבע-עשרה"[3].
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
