כפפה היא פריט לבוש, המכסה את כף היד והאצבעות ודומה בדרך כלל בצורתו לכף יד. יש כפפות שנועדו רק לחמם את הידיים במזג אוויר קר וכפפות שנועדו רק לשמור על ניקיון הידיים או בטיחותן ממפגעים.
כפפה מכונה גם כסיה[1], ונעל-יד.
מבחינת צורת הכפפות, יש כמה סוגי כפפות:
כפפות בהן לחלק מהאצבעות יש כיסוי משותף, מחממות יותר כיוון שהחלל הנוסף שנוצר בתוך הכפפה מוסיף ליכולת הבידוד והאצבעות הנמצאות במגע זו עם זו שומרות טוב יותר על חומן. חסרונן הוא בפגיעה ביכולת התנועה של האצבעות. כפפות שבהן לחלק מהאצבעות יש כיסוי חלקי מחממות פחות, אך מקלות על המישוש והתנועה.
באנגלית מבחינים בין כפפות - gloves[2] בעלות כיסוי נפרד לכל אצבע לחוד, לבין כפפות - mittens בהן יש כיסוי נפרד לאגודל וכיסוי שני לארבעת האצבעות האחרות.
כפפות יכולות לשמש להגנת כף היד ולשיפור הנוחות של המשתמש בכפפה כנגד חום, קור, נזק פיזי כתוצאה מחיכוך, מפגיעת חומרים כימיקליים וממחלה, או לספק הגנה מדברים שאין לגעת בהם ביד חשופה. כפפות העשויות מלטקס (חומר הגלם בתעשיית הגומי), גומי או ויניל משמשות עובדים במקצועות הבריאות כאמצעי הגייני וכן למניעת הדבקת העובד או למניעה של העברת זיהום (כגון דם או חיידקים) מידיו של העובד. חוקרי משטרה עוטים כפפות כדי לעבוד בזירת פשע באופן שאינו פוגע בראיות הנמצאות בזירה. פושעים רבים עוטים כפפות כדי שלא להותיר טביעות אצבע וכדי להקשות על חקירת פשעיהם. בכדורגל, משתמש השוער בכפפות לריכוך המגע עם הכדור ולאחיזה טובה יותר.
כפפות יכולות לסייע בשמירה על חום גוף גבוה ולפיכך יכולות למנוע התקררות שעלולה להביא למחלות, כגון: מחלת רנו. החום גם יכול לעזור למערכת החיסונית לתפקד באופן יותר טוב, ובאופן כללי, השימוש העיקרי של רוב האנשים בכפפות הוא למטרות חימום.
כפפות חסרות כיסוי לאצבעות היד מאפשרות שימוש גמיש יותר באצבעות, כך למשל למעשנים, לנגנים או לצלפים. קיימות כפפות חסרות כיסוי לאצבעות אף לרוכבי אופניים. קיימות כפפות המכילות שרוול המכסה את הזרוע, או את חלקה.
כפפות יוצרו מחומרי מגוונים הכוללים כותנה, צמר, עור, גומי, לטקס, נאופרן (Neoprene) וחוטי מתכת ארוגים. קיימות כפפות מודרניות עשויות מקבלר (Kevlar) המגינות על כף היד מפני חתכים. כפפות המחוברות לשרוולים הם חלק בלתי נפרד מחליפות לחץ ומחליפות חלל. כפפות המצויות בחליפות חלל חייבות לשלב עמידות גבוהה ביותר והגנה מן הסביבה העוינת עם מידה של גמישות וחדירות לתחושת מישוש, המאפשרת לאסטרונאוט לבצע את מלאכתו.
כפפות מסוגים שונים מיוצרות ברחבי תבל. רוב הכפפות האופנתיות היקרות ביותר עדיין מיוצרות בצרפת וחלקן בקנדה. כפפות גברים זולות יותר מיוצרות במדינת ניו יורק. העיר גלוברסויל (Gloversville) (באנגלית "עיר יצרני הכפפות") שבמדינת ניו יורק נחשבת עד היום למרכז עולמי לייצור כפפות. בעת האחרונה עובר חלק ניכר מייצור הכפפות למדינות מזרח אסיה.
קיימים מספר תקנים אירופאיים ביחס לכפפות. בין התקנים הבולטים:
סימון התקן על הכפפה ילווה בדרך כלל אף בציון מספרי (למשל 0–4) של דרגת ההגנה שמעניקה הכפפה מפני הסכנה הנבדקת בתקן. חלקם הקטן של התקנים מכילים רק את הציון: עובר/נכשל.
על פי החוק האירופאי לציוד מגן אישי[3], כפפות, כמו שאר ציוד המגן האישי, מסווגות לשלוש קטגוריות:
כפפות הן פריט לבוש עתיק ביותר. בהתאם לתרגומים מסוימים לשירת הומרוס האודיסיאה, לארטס (יוונית Λαέρτης) אביו של אודיסאוס, מתואר כעוטה כפפות בעודו פוסע בגנו כדי להימנע מדקירות הפטל. הרודוטוס בספרו ההיסטוריה של הרודוטוס (440 לפנה"ס), מספר כיצד שליט ספרטה, לאוטיכידס, הורשע בעוון קבלת שוחד של כפפה מלאה בכסף. אף בהיסטוריה הרומית קיימים אזכורים לשימוש בכפפות. בהתאם לפליניוס הצעיר (שנת 100 לספירה לערך), הכתבן-קצרן של דודו (פליניוס הזקן) עטה כפפות בעת החורף כדי שלא לעכב את עבודת החכם.
במוזיאון קלוני בפריז שמורה כפפה אחת[4] ובספריה הציבורית באמיין שמורה הכפפה השנייה מזוג כפפות שנסרגו או לופפו בנאלדבינדינג עבור אב המנזר פטר דה קורפלאיי (Abbot Peter de Courpalay) שנפטר ב-1334.
בימי קדם נעשה שימוש בכפפות אף כהצהרת אופנה, לצרכים טקסיים ודתיים. גבירות אירופאיות ובריטיות החלו עוטות כפפות במאה השלוש עשרה כקישוט אופנתי. הכפפות היו סרוגות או תפורות מכותנה, משי או צמר ולעיתים הגיעו עד לגובה המרפק. רק במאה השש עשרה הגיעו הכפפות לשיא פיתוחן האופנתי, כאשר המלכה אליזבת הראשונה עטתה כפפות עם רקמה עשירה ומשובצת באבני חן.
כפפות רקומות ומשובצות באבני חן היו אף חלק מן הסמל המלכותי של קיסרים ומלכים. ההיסטוריון מתיו פריז (1200–1259 לערך) כותב כי המלך הנרי השני מאנגליה נקבר בשנת 1189 בגלימות המלכות, כאשר כתר זהב על ראשו וכפפות לידיו. כפפות נמצאו אף על ידיו של ג'ון מלך אנגליה כאשר קברו נפתח בשנת 1797 וכן על ידיו של המלך אדוארד הראשון כאשר קברו נפתח בשנת 1774.
כפפות כמורה הן קישוט דתי הנמצא בשימוש על ידי האפיפיור, הקרדינלים והבישופים. השימוש בכפפות נעשה אך ורק בעת המיסה. תחילת השימוש בכפפות בטקסי המיסה מקורו כנראה במאה העשירית וההשערה היא כי מטרתן לשמור על ניקיון כפות הידיים לצורך הטקס.
השימוש בכפפות כאביזר אופנה לנשים הלך ופחת בסוף המאה העשרים. כפפות לנשים לאירועים רשמיים ורשמיים למחצה נהוג בשלושה אורכים: כפפות עד לפרק היד, כפפות עד למרפק וכפפות אופרה או באורך מלא (המכסות אף את המרפק) ומגיעות לקיבורת היד.
הכפפות היקרות ביותר הן כפפות באורך מלא העשויות מעור רך בעבודת יד. כפפות עשויות מבד סאטין נמצאות בשימוש רב כיוון שהן מיוצרות באופן תעשייתי וזולת זול יחסית.
גברים בדרך כלל עוטים כפפות כפריט אופנה באירועים רשמיים ביותר. אנשי צבא, משטרה ודומיהם עוטים כפפות כחלק ממדיהם ובטקסים.
בארצות קרות, אנשים רבים סורגים כפפות לעצמם, לבני ביתם [5]וגם למכירה. בספרי ועיתוני מלאכה ישנן דוגמאות רבות לסריגה בארבע או חמש מסרגות דו-צדדיות, או במסרגת קרס אחת כדי לסרוג את הכפפה בחתיכה אחת ללא תפרים[6]. יש הסורגים אותן בשתי מסרגות ותופרים את שני החצאים לכפפה אחת.
אנשים רבים חותכים ותופרים כפפות מסוודרים[7] ישנים, או מבגדים אחרים[8] שכבר אינם שמישים.
מכפפות שכבר אינן שמישות אפשר ליצור צעצועים[9].