נישא לנחמה דבורה בת נחמן שלזינגר, ממשפחת הגר"א. באותה עת החל חבס לעסוק במסחר עורות. במקביל עסק חבס בפעילות ציונית נרחבת, רכש אדמות בארץ ישראל, והקים חברה להפצת השפה העברית. עם הקמת תנועת "המזרחי", בשנת ה'תרס"ב, עמד בקשר עם הרב יצחק יעקב ריינס.
בשנת תרס"ז[1] עלתה ארצה משפחת חבס[2], ובשנת תרע"א פתח בית מסחר בעורות, בשם "י. חבס ובניו"[3].
נפטר בתל אביב בשנת ת"ש.
פעילות ציבורית
חבס היה מעסקני "המזרחי", חבר ועד קהילת יהודי יפו ותל אביב במשך 25 שנה[4], מהן 13 שנה כיהן כסגן יושב ראש הוועד[5] וממלא מקומו. כאחד משלושת חברי ועדה שנתמנתה מטעם ועד הקהלה לבחור ברב ראשי ראשון אחרי מלחמת העולם הראשונה, בחר ברב שלמה אהרונסון. סידר שיעורים והרצאות לנוער בעברית מטעם ועד בית-הכנסת הגדול ובמשך תקופה ארוכה היה מרצה בעצמו בכל שבת בבית-הכנסת הגדול בעניינים תורניים.
השתתף בגאולת חלק גדול של הקרקע לבנין המושבה בני ברק וברכישת האדמה לצורכי בית הקברות נחלת יצחק, שהייתה רשומה בתחילה על שמו.
עיתון היסוד
החל משנת תרצ"א ערך והוציא את השבועון החרדי הבלתי-מפלגתי "היסוד", העיתון הציג קו המקפיד על מסורת ישראל, מתוך מגמה לאומית ברורה. העיתון היה "בלתי מפלגתי", והעורך נקט בדרך עצמאית בלי להימשך אחרי מוסכמות שלא נראו לו. מאמרים רבים של הרב קוק ראו אור לראשונה ב"היסוד".
^בכל המקורות הביוגרפיים מצוינת שנת תרס"ז כשנת העלייה לארץ. ברכה חבס ברשימתה האוטוביוגרפיתבית אבי מציינת את שנת העלייה לארץ כתרס"ח.
^בניגוד למקובל בימים הם בקרב התנועה הציונית, שמטרת העלייה היא ההתיישבות, ולפיכך מרבית העולים היו צעירים הכשירים גופנית לעבודת קרקע, בעלותו ארצה הביא אתו ישראל חבס לא פחות מ-12 נפשות: הוא עצמו, אשתו נחמה, שבעה ילדים בגילים שבעה חודשים עד בר מצווה, דוד זקן, בן דוד צעיר ומינקת לתינוקת.
