קנר נולד בחולון לאב ניצול שואה יליד אוסטריה ולאם ילידת תוניסיה. למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים ולאחריה בישיבה הגבוהה עטרת כהנים (היום ישיבת עטרת ירושלים). שירת ביחידת המסתערבים "שמשון" בתקופת האינתיפדה הראשונה ולאחר מכן כקצין במילואים בדרגת רס"ן. בשנות ה-90 שימש כתב חדשות ברשת ב' של קול ישראל ובין היתר היה הכתב הראשון שדיווח בשידור חי בקול ישראל על כך שנורו יריות לעבר ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.[1] מאוחר יותר היה כתב טלוויזיה, בעיקר בתוכנית "יומן" בערוץ הראשון של רשות השידור. כמו כן היה עיתונאי בעיתון ידיעות אחרונות, במוסף "7 ימים".
לאחר עבודתו כעיתונאי פנה לעריכת דין חברתית. כעורך דין שימש מנהל המחלקה המשפטית של עמותת טבקה והוביל מאבקים משפטיים כנגד אפליה פרטית וממסדית של בני העדה האתיופית. בין השאר היה ממובילי המאבק המשפטי בפרשת בית הספר "נר עציון" בפתח תקווה,[2] שכל תלמידיו (מלבד אחד) היו מבני העדה האתיופית.
בשנים 2012–2013 שימש מנכ"ל תחנת הרדיו "קול ברמה"[3][4] ולאחר מכן מנכ"ל "פנים - איגוד ארגוני יהדות ישראלית".[5][6]
בשנת 2016 ייסד את מרכז הינם לסובלנות חברתית.
קנר הוא בעל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ודוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת AMU (אנ'). מחקרו עוסק בבחינת הכלים לקידום סובלנות חברתית. החל משנת 2021 הוא משמש מרצה בפקולטה למשפטים ובחוג לחינוך במכללה למנהל.
כעיתונאי
כתבות התחקיר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" התאפיינו בגישתן האקטיבית, שבה העיתונאי אינו מסתפק בעדויות בלבד להוכחת נשוא תחקירו, אלא מעורב בתחקיר באופן יזום. כך ניסה קנר ליצור כתבות שיתרונן באמינותן הגבוהה.
כחודשיים לפני רצח יצחק רבין חדר קנר לארגון אי"ל שבו היה חבר יגאל עמיר. במהלך גיוסו לארגון ביקר בביתו אבישי רביב ולאחר מכן קיים קנר מפגשים עם יגאל עמיר וחגי עמיר בחברון והיה מיועד להשתלב בפעילות הארגון כמדריך נשק. מטרת התחקיר הייתה לבחון את כוונות הארגון וחבריו, לאור איומיהם הפומביים על ראש הממשלה דאז יצחק רבין. התחקיר העיתונאי שתוכנן להמשך מספר חודשים, נקטע באמצעו עם רצח רבין. קנר פרסם מיד לאחר הרצח סדרת כתבות על מפגשיו עם יגאל עמיר ושאר חברי הארגון.
באותה תקופה שימש קנר כתב חדשות ברשת ב' של קול ישראל. ב-4 בנובמבר 1995 נשלח מטעם הרדיו לסקר את עצרת השלום שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין בתל אביב). קנר היה הכתב הראשון שפרץ לשידור ודיווח כי נורו יריות לכיוונו של יצחק רבין בזמן שירד במדרגות האחוריות של הבמה לכיוון מכוניתו.
ב-1996 ערך קנר תחקיר על אשפוז בכפייה, שבו הצליח להביא לאשפוזו שלו בכפייה בבית החולים הפסיכיאטריאברבנאל למשך ארבעה ימים, בעקבות מכתבי תלונה פיקטיביים ששלח לפסיכיאטר המחוזי בתל אביב. בכך הוכיח קנר שהפסיכיאטר המחוזי אינו מבצע את הבדיקות הדרושות בטרם יורה על אשפוז כפוי. בעקבות סדרת כתבות שפרסם בנושא הוקמה ועדת בדיקה במשרד הבריאות ואף שונו חלק מדרישות החוק הנוגעות לאשפוזים כפויים .[7]
בשדה הסובלנות
קנר דוגל בקידום חברה סובלנית באמצעות היכרות משמעותית וארוכה עם האחר.[8] מרכז הינם שאותו ייסד מיישם גישה זו באמצעות מסעות עומק לתוך החברה הישראלית שבהם המשתתפים חיים, לפרק זמן מסוים, "חיים של אחרים". באמצעות שהייה ממושכת בקהילות שונות בחברה הישראלית (חרדים, ערבים, מתנחלים, יוצאי אתיופיה ועוד) ומפגש עם חיי היום יום שלהם מאמינים אנשי מרכז הינם שניתן לקדם יחס אנושי ומכבד בין בעלי זהויות שונות בחברה.
קנר מעביר שיעור בבית המדרש באבו גוש. צילום: צופית אליצורקנר ואחד ממגידי השיעורים בבית המדרש, מתוך תמונה שהוצגה בתערוכה בבית הנשיא. צילום: נורית יעקבס יינוןקנר (יושב מימין לנשיא) מציג לנשיא המדינה את פעילות מרכז הינם. צילום: מרכז הינם
בשנת 2016 פגש נשיא המדינה, ראובן ריבלין, את חברי אחת הקבוצות לאחר שסיימו מסע בן ארבעה חודשים רצופים בין קהילות בישראל. הנשיא ציין כי זוהי הדרך להכיר באמת את החברה הישראלית על גווניה.[9]
בשנת 2018 ייסד קנר את בית המדרש באבו גוש. יחודו של בית המדרש הוא בהיעדר "שומרי סף" בפתחו: בהתאם לגישת הינם כל אדם, מכל זהות, מוזמן ללמוד ואף ללמד בו, ודרך הלימוד נחשפים הלומדים לזהויות שונות בחברה.[10]
במסגרת אירועי יום העצמאות ה-71 העניק נשיא המדינה לקנר את פרס האחדות לשנת תשע"ט.[11][12]
בשנת 2023 יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרו (יחד עם פרופ' שחר ליפשיץ ופרופ' אריאל בנדור) "אמנה ישראלית", המציע מתווה לחברה משותפת.
