יקינתון (שם מדעי: Hyacinthus Tourn. ex L.; שמות עבריים: כדכוד, יקנת) הוא סוג צמחים עשבוניים רב-שנתיים, בעלי בצל (גאופיטים) ממשפחת האספרגיים. הסוג מונה שלושה מינים, תפוצתם של שני מינים משתרעת מצפון מזרח איראן ועד ודרום טורקמניסטן, ותפוצתו של המין השלישי, יקינתון מזרחי, משתרעת מדרום טורקיה עיראק בואכה סוריה ולבנון ועד צפון ישראל[1]. היקינתון הוא גאופיט בעל בצל רב-שנתי. עליו הצרים מרוכזים בבסיס הצמח, והפרחים דמויי פעמון או משפך וסדורים באשכול על עמוד תפרחת בלתי מסועף. צבעי הפרח משתנים ממין למין כאשר הגוונים הנפוצים הם כחול, תכלת, סגול, ורוד ולבן.
אטימולוגיה
מקור השם המדעי של הסוג הוא במיתולוגיה היוונית. יקינתון (ביוונית: Ὑάκινθος, תעתיק: הִיַאקִינְטוֹס) היה שמו של נסיך יפה תואר, בנו של פיראוס מלך מקדוניה, שאפולו, האל האולימפי, התאהב בו. משהתחרה אפולו עם יקינתון בזריקת דיסקוס, קינא בו אל רוח המערב זפירוס ולכן גרם לכך שהדיסקוס שהשליך אפולו יפגע בראשו של יקינתון. הנער מת ואפולו הלום הצער הצמיח מדמו של אהובו צמח הנושא את שמו עד עצם היום הזה.
השם העברי נגזר משם היווני. וכבר במילון "הצמחים המצויים בארץ" הוצע השם יְקֵנֶת[2], השם "יקינתון" היה מקובל בספרות העברית והתקבל במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 333) משנת 1930 ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 457.
טקסונומיה
הסוג כולל שלושה מינים שתפוצתם באזור הים תיכוני.
- יקינתון מזרחי (Hyacinthus orientalis) - יקינתון מזרחי מונה שני מינים האחד H. orientalis subsp. chionophilus גדל בר בדרום מרכז טורקיה והשני subsp. orientalis גדל בר מדרום טורקיה עיראק בואכה סוריה ולבנון ועד צפון ישראל;
- .Hyacinthus litwinowii Czerniak - תפוצתו משתרעת מצפון מזרח איראן ועד ודרום טורקמניסטן;
- .Hyacinthus transcaspicus Litv - תפוצתו משתרעת מצפון מזרח איראן ועד ודרום טורקמניסטן.
מאפיינים
צמחים רב־שנתיים בעלי בצל. העלים הצרים מרוכזים בבסיס. התפרחת אשכול, עמוד התפרחת בלתי מסועף, החפים זעירים (בשונה ממני הכיתריים). הפרחים ריחניים. העטיף כחול בהיר, מאוחה (לא לכל אורכו), משונץ מתחת ללועו ומחולק לכל הפחות עד למחצית אורכו לאונות צרות, מוארכות ומופשלות לאחור. האבקנים 6, ערוכים בדור אחד, הזירים קצרים וקבועים על צינור העטיף מתחת לאמצעו. עמור השחלה קצר מאוד. ההלקט בעל 3 קשוות מעוגלות בגבן. הזרעים בעלי קרונקולה[3][4].
הצמח תורבת בהולנד בסוף המאה השש-עשרה ומשמש בעיקר לנוי. הוא טופח בשני כיוונים: לתפרחת צפופה יותר, רבת פרחים, ולזנים צבעוניים. זהו הפרח היחיד כמעט שלא השתנה בצורתו התרבותית מצורת הבר.
בתרבות
חוקרים רבים נוטים לזהות את היקינתון עם השושנה הנזכרת בתנ"ך, בספר "שיר השירים".
לאה גולדברג כתבה את שיר הילדים "פזמון ליקינתון", אותו הלחינה רבקה גוילי, ולו ביצועים רבים.
תמונות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ .Hyacinthus Tourn. ex L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ מילון הצמחים המצויים בארץ, 1913, עמ' 14
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 784
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 519
.jpg)
_Hyazinthe,_hyacinth.JPG)
