לאחר פטירת אביו של הרב יעקב דוד פרידמן, הרב משה יהודה לייב פרידמן, בשנת ה'תש"ז (1947) מונה לאדמו"ר.
הרב יעקב דוד פרידמן נחשב לעילוי גדול והיה לתלמיד חכם, לאחר השואה שהה תקופה קצרה ברומניה ובעזרת כמה יהודים הצליח בשנת ה'תש"י לברוח ממנה ולעלות לארץ ישראל. לאחר שעלה ארצה השתכן הרב יעקב דוד ביפו, ומשך חסידים רבים שעלו לארץ ישראל לאחר השואה. רבים מחסידי רומניה ראו בו את אדמו"רם ובעזרת הכריזמה שלו הוא הצליח לקרב רבים מהיהודים בחזרה אל יהדותם.
פטירתו והמשכו
בכ"ב אבה'תשט"ו נפטר רבי יעקב דוד ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק בחלקת אדמו"רי רוז'ין. אשתו הרבנית חיה שרה סימה נפטרה בט' בכסלוה'תשל"ח ונטמנה לצידו.
לאחר פטירתו של הרב יעקב דוד פרידמן נפסקה שושלת חצר החסידות פשקאן וזאת לאחר סירוב בנו, הרב ישראל שלום יוסף פנחס פרידמן, לכהן כאדמו"ר. שושלת החסידות הומשכה באופן לא-רשמי על ידי מחותנו, הרב יצחק פרידמן (השני), האדמו"ר מבוהוש. לאחר פטירתו של הרב יצחק פרידמן בשנת 1992 הוכתר נכדו, הרב יעקב מנדל פרידמן לכהן כאדמו"ר מבוהוש-פאשקאן. לאחר שנתמנה הרב יעקב מנדל לאדמו"ר השתנתה החסידות ללא הכר. בשונה מסבו רבי יצחק שנטה לציונות, נכדו, הרב יעקב מנדל מתנגד חריף לציונות, ובהוראתו התחילו חסידיו לומר תחנון והפסיקו לומר קריאת ההלל ביום העצמאות.
עם זאת, בשנות האלפיים נכד מייסד השושלת הרב ישראל שלום יוסף פרידמן, החל לכהן כאדמו"ר והחל לערוך טיש בימי ההילולה של אבותיו (ג' בחשון, י"ט בכסלו וי'-י"א באלול וכן בימי הילולא נוספים), ובהזדמנויות נוספות, כדוגמת ימי ההילולה של אדמור"י חסידות הוסיאטין. רבי ישראל נהג לחבוש כיפה סרוגה. בשבתות לבש קפוטה חסידית וחבש שטריימל בעל כיפה מוגבהת, כמנהג אדמור"י רוז'ין. בטישים החלים בימי חול, חבש קולפיק, גם זה כדרך אדמ"ורי רוז'ין. כונה לעיתים "האדמו"ר הסרוג". לאחר פטירתו, הוכתר בנו הרב הושע פרידמן בן שלום לכהן כאדמו"ר מפאשקאן.
משפחתו
הרב יעקב דוד פרידמן נישא לרבנית חיה שרה סימה בת רבי פנחס השיל, אדמו"ר מזינקוב. ילדיהם:
ישראל שלום יוסף פנחס פרידמן, נישא לרבנית שיינדל שרה דבורה בת הרב יצחק פרידמן (אדמו"ר מבוהוש בא"י)
