|
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אחיד, כפילויות וחזרות - בעיקר כתוצאת איחוד ערכים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אחיד, כפילויות וחזרות - בעיקר כתוצאת איחוד ערכים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
יסוג'ירו אוזו
小津安二郎![]() |
|
לידה |
12 בדצמבר 1903
טוקיו, יפן |
|---|
|
פטירה |
12 בדצמבר 1963 (בגיל 60)
טוקיו, יפן |
|---|
|
מקום קבורה |
אנגקו-ג'י  |
|---|
|
שם במה |
James Maki |
|---|
|
מדינה |
יפן |
|---|
|
תקופת הפעילות |
מ-1929 |
|---|
|
מקום לימודים |
אוניברסיטת ואסדה |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- פרס הסרט הכחול לבמאי הטוב ביותר (1952)
- פרס מאיניצ'י לתסריט הטוב ביותר (1950)
- מדליית כבוד עם סרט סגול (1958)
- גביע סאת'רלנד (1958)
- פרס הסרטים של מאיניצ'י לבמאי הטוב ביותר
|
|---|
|
https://www.cinemaclassics.jp/ozu/ |
|
פרופיל ב-IMDb |
  |
יפן
זהו שם יפני; שם המשפחה הוא
אוזו.
יסוג'ירו אוזו (ביפנית: 小津安二郎; 12 בדצמבר 1903 – 12 בדצמבר 1963) היה במאי קולנוע ותסריטאי יפני.
אוזו נחשב על ידי רבים כבמאי הייחודי ביותר מבין במאי יפן. בתחילה היו היפנים חלוקים האם להפיץ את עבודותיו של אוזו, מחשש שהמערב לא יעריך נכונה את יפי העדינות שבהם, בזמן שסרטיהם של אקירה קורוסאווה וקנג'י מיזוגוצ'י זכו בפרסים רבים בפסטיבלים שונים בעולם. חששות אלה התבדו ואוזו הוכר כאחד מהיוצרים החשובים ביותר בקולנוע.
ביוגרפיה
יסוג'ירו אוזו נולד בפוקגוואה שבטוקיו בשנת 1903 לסוחר בחומרי דשן. בבית הספר היה תלמיד בינוני, ולעיתים קרובות בחר לצפות בסרטים במקום ללמוד. מאוחר יותר בחייו סיפר שצפה בסרטים כגון Rex Ingram ו-"האסיר מזנדה" במקום ללמוד לבחינות הכניסה לבית הספר המסחרי הגבוה בקובה. בשנת 1923, לאחר כמה שנים כמורה כפרי ביפן, שימש אוזו כעוזר צלם שכיר בחברת הסרטים "שוצ'יקו".
הקריירה האמנותית
את סרטו הראשון ביים ב-1927, סרט תקופתי בשם "The Sword of Penitence". ב-1932 ביים את הקומדיה "...I Was Born, But", שהייתה להצלחה מסחרית ונחשבת כאחת הטובות שהופקו לפני מלחמת העולם השנייה. זו גם הייתה התקופה בה החל אוזו לפתח את סגנונו הייחודי בקולנוע. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ביים מספר סרטים, כמו "There Was a Father", שהתעלמו מהעימות העולמי. לאחר המלחמה ביים אוזו כמה מסרטיו שזכו להערכה הרבה ביותר, ביניהם "אביב מאוחר", "קיץ מוקדם", "Floating Weeds", "An Autumn Afternoon" וסיפור טוקיו, שמבקרים רבים מחשיבים ליצירת מופת ולאחד הסרטים היפנים החשובים ביותר.
רבים משמות סרטיו מתייחסים לעונות השנה ונותנים ביטוי לתקופה בהתפתחות הרגשית והפסיכולוגית של הדמויות המתוארות בכל סרט, ביניהם "אביב מוקדם", "סתיו מאוחר", "שאריות הקיץ", "קיץ מוקדם" ו"עשב צף". "אביב מאוחר" היה הראשון בסדרה של סרטים שקבעו את מעמדו במערב. הוא עוסק בנערה שרוצה לשמר את אביב הנעורים שלה ועל כן, למרות שעברה מזמן את הגיל בו עליה להתחתן, היא אינה עושה זאת. אביה האלמן משתכנע שמוטב שהיא תינשא, ולמרות שאינו רוצה להיפרד מבתו, הוא מנסה למצוא דרך לשכנע אותה לפעול על פי המוסכמות ולהתחתן. הסרט מתמקד במערכת היחסים בין האב לבתו, ואלמנטים מן הטבע משמשים כסמלים שמבטאים את הקשר ביניהם ואת הקשר של בני האדם לתהליכים הטבעיים. בדומה לסרט זה, מרבית סרטיו של אוזו עוסקים ביחסי הורים-ילדים, הקשר למסורת, וקשר בין האדם לטבע ולחילופי העונות.
ב"אביב מאוחר" משחקים שני שחקנים ששיתפו פעולה עם אוזו ברבים מסרטיו. את הבת, נוריקו, מגלמת סטסוקו הארה, כוכבת גדולה ביפן של אותה התקופה. הדמות שגילמה מתאפיינת ברגשות מורכבים, פערים בין התנהגות חיצונית לרגשות פנימיים ותנועות ומבטים מאופקים. בתפקיד האב מופיע צ'ישו ריו, שישחק כמעט בכל סרטיו של אוזו משנות ה-30 ועד מותו של הבמאי.
סגנונו ושפתו הקולנועית
את סגנונו הייחודי החל אוזו לגבש בראשית הקריירה שלו, כשהוא מבצע ניסויים שונים ויוצר סרטים אידיוסינקרטיים בסגנון מנוגד לזה שהיה בהוליווד או בקולנוע היפני בימיו. הוא שאף לצמצם ולפשט את השפה הקולנועית. כך השמיט אוזו כלים בסיסיים בשימוש הקולנועי כמו ה"פייד" ה"דיזולב" והצילום הפנורמי; הוא צילם רק ממצלמה בזווית נמוכה, בשימוש בעדשות 50 מ"מ, ושיעבד את המשכיותו של המרחב לאסתטיקה ויזואלית.
העמדת המצלמה בגובה נמוך הייתה לסימן היכר שלו. המצלמה מוצבת, כמעט ללא תנועה, בגובה קו העין של אדם היושב על מחצלת ומצלמת כמעט תמיד בקו ישר או בזווית מלמטה למעלה. בפעמים הבודדות שכל זה מופר, השינוי ניכר והצופה מרגיש שזהו רגע יוצא דופן.
סרטיו של אוזו מאופיינים בקומפוזיציות ייחודיות, ניואנסים קטנים בהתנהגות השחקנים, והשימוש באלמנטים מן הטבע באופן סימבולי – אלמנטים שדרכם הוא בונה שפה קולנועית עשירה. לעיתים, מוותר אוזו על השימוש בעריכה של שוט/רברס שוט. מאחורי הרוגע והפשטות שמציגים סרטיו, מטעין אוזו את רגעי היומיום ברגשות עזים כמו כאב, כעס, אהבה ותסכול.
בסוף שנות ה-40, לאחר המלחמה, החליט לצמצם את הכלים הקולנועיים שלו ולהתנתק מההשפעות ההוליוודיות שאפיינו את סרטיו עד אז. מסיבה זו שובר אוזו לעיתים את חוק ה-180 ומחליף אותו במה שמבקרים נהגו לקרוא "חוק 360"; זאת אומרת, ניתן לחתוך לאן שרק רוצים.[דרושה הבהרה] בנוסף נהג אוזו לבקש משחקניו להסתכל ישירות אל תוך עדשת המצלמה בחלק מהשוטים, וכך ליצור תחושה שהדמות מדברת ישר אל הצופה ומערבת אותו באופן ישיר במתרחש. בנוסף, החליט אוזו שלא להיצמד למבנה העלילתי הקלאסי וכתב את סרטיו באופן אפיזודיאלי, כמו חילופי העונות.
בשונה מסיפוריו של אקירה קורוסאווה בהם מופיעות דמויות חזקות באפוסים סמוראיים, סרטיו של אוזו הם פשוטים, מהורהרים ומחודדים באמצעות נוסטלגיה ועצבות. יצירותיו, כמעט תמיד היו דרמות ביתיות או סיפורי שומאן-גקי (סיפורים על המעמד הנמוך). למרות שהדמויות ייחודיות, כולן נלכדות בנקל בתוך אותו עולם. הדמויות בסרטיו הן של אנשים רגילים המנהלים אורח חיים שיגרתי; אין בהם גיבורים או פושעים, הצלחה כבירה או כישלון חרוץ. העימות מתחיל מתוך שינויים טבעיים ביחסים בין הורה לילדו, תהיה זו בת המסרבת להינשא וננטשת על ידי אביה האלמן ב"אביב מאוחר", או זוג ילדים המבינים את פחיתותו של אביהם.
השפעתו וביקורת
אוזו יצר קולנוע שחיזק את כוחה של המיזנסצנה, הסטטיות וההתמקדות הרגישה במערכות יחסים בין דמויות מורכבות. סרטיו השפיעו רבות על הקולנוע האסיאתי ובפרט ניתן לראות את השפעתו בסרטיהם של טקשי קיטאנו, הו הסיאו סיין, אדוורד יאנג ("אחת ושתיים") וג'ים ג'רמוש. אוזו אמנם החל לעבוד בקולנוע בתקופה האילמת, אך יצירותיו המפורסמות ביותר נעשו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד מותו ב-1963. ההערכה לה זוכה אוזו כיום מבוססת על יכולתו להכניס את הצופה אל תוך מערכות יחסים פשוטות ולגרום לו להתרגש ממה שקורה מולו באמצעות שפה קולנועית ענווה.
מאוחר יותר בקריירה שלו הפך אוזו למטרה בידי במאים איקונוקלסטים מהגל החדש היפני. רבים גינו את סגנון סרטיו כמאובן ומיושן, ואחרים ביקרו את סרובו לעסוק בנושאים חברתיים. סרטיו עמדו במבחן הזמן והשפיעו רבות על במאים שונים בקולנוע המערבי כמו וים ונדרס, (שהקדיש לאוזו את "טוקיו גה" (1983), יומן חיפושיו אחר טוקיו של הבמאי הנערץ עליו וכולל ראיונות עם השחקן ריו ועם הצלם הקבוע של אוזו), ג'ים ג'ארמוש ומרטין סקורסזה.
אוזו מת ממחלת הסרטן בשנת 1963.
מסרטיו
לקריאה נוספת
- Bock, Audie, Yasujiro Ozu in Japanese Film Directors Kodansha International Ltd; (1978), ISBN 0-87011-304-6
- Bordwell, David, Ozu and the Poetics of Cinema. BFI Pub.; (1988), ISBN 0691008221.
- Hasumi, Shiguehiko, Yasujirô Ozu. Paris:Cahiers du cinéma; (1998), ISBN 2-86642-191-4
- Rothman, William, Notes on Ozu's Cinematic Style, in: Jeffrey Crouse, editor, Film International Issue 22, Vol, 4, No, 4, 2006.
- Sato, Tadao, Le Cinéma japonais - Tome II.Paris: Centre Georges Pompidou;(1997b), ISBN 2-85850-930-1
- Yoshida, Kiju, Ozu's Anti-Cinema. Center for Japanese Studies, University of Michigan; (1998), ISBN 1-929280-27-0
קישורים חיצוניים
