יחסי הוותיקן–שווייץ הם יחסי החוץ בין הכס הקדוש לשווייץ.
היסטוריה
יחסי החוץ בין הוותיקן לבין שווייץ הם בין היחסים הדו-צדדיים הוותיקים, והחלו עם שליחת נונציו אפיפיורי ללוצרן בשנת 1586.[1] כ-40% מהאוכלוסייה השווייצרית הם קתולים. גברים צעירים שווייצרים שירתו במשך מאות שנים בשורות המשמר השווייצרי.
היחסים הדו-צדדיים נותקו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שהמדינה השווייצרית המודרנית יצאה ממלחמת אזרחים, בה ניצחו הקנטונים הליברליים והפרוטסטנטיים ברובם את זונדרבונד, ברית של קנטונים שמרנים וקתולים שנהנו מהתמיכה החזקה של הכס הקדוש. בשנת 1873, בעיצומו של הקולטורקמפף, הורתה המועצה הפדרלית השווייצרית על הנונציו האפיפיורי לעזוב את שווייץ, תוך סיום היחסים הדיפלומטיים למשך כ-50 שנה, עד ששר החוץ הקתולי ג'וזפה מוטה הצליח לשכנע את עמיתיו לאפשר את חזרתו של הנונציו לברן.[1]
שווייץ, לעומת זאת, נותרה ללא הייצוג הדיפלומטי אצל הוותיקן, עד 1991, כאשר הממשלה מינתה שליח מיוחד שאינו תושב, אשר שודרג למעמד שגריר בשנת 2004. זה הופך את שווייץ לאחת המדינות המעטות יחסית עם רשת דיפלומטית פעילה שלא מיוצגת בוותיקן עם שגריר תושב ברומא.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
