PROFILBARU.COM

יוקיו מישימה
三島由紀夫
	מישימה, 1956
לידה	14 בינואר 1925; טוקיו
התאבד	25 בנובמבר 1970 (בגיל 45); טוקיו, יפן
שם לידה	היראוקה קימיטקה
מדינה	יפן
מקום קבורה	בית הקברות טאמה
אירועים משמעותיים	Mishima incident
שם עט	Yukio Mishima, 榊山保, 三島由紀夫
מקום לימודים	בית הספר לממשל ולמשפטים של אוניברסיטת טוקיו
שפות היצירה	יפנית
סוגה	דרמה, מסה, הרצאה, מנשר, סרט קצר
זרם ספרותי	לאומיות יפנית, התנועה האסתטית, Second Generation of Postwar Writers, Japan Romantic School, פוסטמודרניזם
יצירות בולטות	מקדש הזהב, Kyōko no Ie, אהבת מולדת, Five Modern Noh Plays, המלח שחטא לים, The Sea of Fertility, The Sound of Waves, וידויה של מסכה, מאדאם דה-סאד
תקופת הפעילות	1944 – 25 בנובמבר 1970 (כ־26 שנים)
הושפע מ	מורסקי שיקיבו, Mimei Ogawa, יוהאן אוגוסט סטרינדברג, רמון ראדיגה, יאהרה סאיקאקו, Fujiwara no Teika, צ'יקמטסו מונזאימון, Izumi Shikibu, ז'אן רסין
בן או בת זוג	יוקו היראוקה (1 ביוני 1958–25 בנובמבר 1970)
צאצאים	נוריקו היראוקה, איצ'ירו היראוקה
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס שינצ'ושה לספרות (1954); ACA National Arts Festival (1965); Mainichi art award (1964); פרס יומיורי (1956, 1961); Kishida Theatre Award (1955); חץ הזהב; star on Playwrights' Sidewalk; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

יוקיו מישימה (ביפנית: 三島由紀夫;‏ 14 בינואר 1925 – 25 בנובמבר 1970) הוא שם העט של היראוקה קימיטקה, גדול סופרי יפן במאה ה-20, ומי שהיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות.

פועלו הספרותי כולל כתיבה של למעלה מארבעים נובלות, קובצי שירה, מאמרים, מחזות ועוד. כתיבתו עוסקת בשאלות של גבריות ונשיות, אסתטיקה יפנית, מיליטריזם ועוד.

החל משנת 1988 מוענק פרס ספרותי על שמו.

עבודה ספרותית

מישימה כתב למעלה מ-40 נובלות, 18 מחזות, 20 קובצי סיפורים קצרים, 20 קובצי מאמרים ולברית אחת.

דעותיו הפוליטיות

מישימה החזיק בדעות לאומניות ריאקציונריות, וטען כי לאחר מלחמת העולם השנייה "יפן מתה" מבחינה תרבותית וכדי לחזור למקומה הראוי עליה לשוב לערכי הבושידו (הלוחם) של הסמוראי. מן החרצית והחרב שסימלו את יפן, קבל מישימה, נעלמה החרב ונותרה רק החרצית. הוא אף טען כי לאחר מלחמת העולם השנייה קיסר יפן הירוהיטו היה צריך להתפטר.^[1] דעות אלו קוממו עליו אנשי שמאל וימין כאחד והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. לצורך מימון פעולותיו הפוליטיות השתתף גם בסרטי קולנוע ובין השאר כיכב בסרט "פחד מוות" של הבמאי יאסוזו מאסומורה. בשנת 1967 הקים צבא פרטי קטן בראשותו שהתאמן לצד צבא יפן ונתפס על ידו ככוח המזוין היחיד במדינה שראוי להגן על הקיסר. בשנת 1970 שם קץ לחייו באמצעות ספוקו, אקט שביצע לאחר ניסיון השתלטות כושל על צבא יפן.

שנות ילדותו

מישימה נולד בטוקיו ואת מרבית שנות ילדותו בילה במחיצת סבתו האגרסיבית שתיעבה נערים והתעקשה לגדלו כילדה.^[2] מישימה הצעיר לא הורשה לשחק בשמש או להשתתף בכל סוג של פעילות ספורטיבית, ונאלץ לשחק עם בנות דודותיו ובובותיהן.^[3] כאשר שב לבית אביו בגיל 12, זכה ליחס מחמיר לא פחות - אביו, שהיה איש צבא, הטיל עליו משמעת קשה וניסה למנוע ממנו לכתוב. הדבר לא צלח ומישימה החל לכתוב כבר בשנים אלו כשהוא מושפע מהסופרים היפניים ומאוסקר ויילד האירי. מאוחר יותר קיבל מישימה טופס גיוס לצבא היפני הקיסרי ובבחינות הבריאות במיונים לגיוס הוא נכשל עקב אבחון שגוי של שחפת.

חיים אישיים

כדי לפצות על שנות ילדותו שבהן הזניח את גופו, הקדיש מישימה את חייו הבוגרים לאימון הגוף.^[3] העבודה הקשה באימון משקולות (שלושה אימונים בשבוע במשך 15 שנים) השתלמה וגופו של מישימה הפך שרירי עד מאוד. כמו כן הוא עסק בקנדו - אמנות לחימה יפנית בחרבות.

על אף שהיה נשוי ואב לשני ילדים, מישימה היה הומוסקסואל מוצהר.^[4] על כך כתב בספרו "וידויה של מסכה", שבו יצא מהארון באופן פומבי. יש שמעריכים כי מאהבו הוא זה שכרת את ראשו ב-25 בנובמבר 1970 בסופו של ריטואל הספוקו.