יואב ויזל

יואב ויזל

לידה	27 ביוני 1931 תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
פטירה	24 בפברואר 2010 (בגיל 78)
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	גדעון אורשן
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב

יואב ויזל (27 ביוני 1931 - 24 בפברואר 2010) היה בוטנאי ישראלי, פרופסור וחוקר האקולוגיה והפיזיולוגיה של צמחים. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים ואת פעילותו כחוקר עצמאי באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

יואב ויזל נולד בתל אביב בקיץ 1931 ללאה ולשמריהו ויזל. את לימודיו החל בבית הספר העממי ברמת גן ולאחר מכן המשיך בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. ב-1946 המשפחה עלתה לירושלים ושם למד ב"גימנסיה העברית" ברחביה. עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס, כחבר ב"ההגנה", ושובץ במחלקה הקרבית של הגדנ"ע (לימים מחלקת "עמירם"). במאי 1948, כאשר חדר הלגיון הערבי לירושלים השתתפה מחלקת גדנעים זו בקרבות בקו שבין בית ישראל לשער שכם. לאחר מכן הועברה המחלקה להחזקת קו החזית מול החומה שבין רח' יפו למנזר "נוטר דם". שניים מחבריו הקרובים נפלו בקרבות אלה. בקיץ 1949,עם הפסקת האש, עבר למחנה 80, שם הוקם הנח"ל ובו היוותה הכשרת הצופים, בה היה חבר, את המחלקה הראשונה של הנח"ל. בשניים בנובמבר 1949, עלתה הכשרת הצופים ז' לתל אל קאסר, שבשולי עמק הירדן, והקימה את היישוב תל קציר^[1][2].

בסוף 1950, עזב יואב את הקיבוץ כדי ללמוד בירושלים. בתחילה למד ב"בית המדרש למורים העברי" שבבית הכרם. בסוף שנת 1951 החל יואב בלימודי הביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זאת הוא התמקד, בהנחיית פרופ' מיכאל זהרי, בחקר האקופיזיולוגיה של צמחים ובחקר צומח ארץ ישראל. עבודת המוסמך שלו בתחום ביולוגיה ומדעי הקרקע (1956) עסקה בחקר עצי האשל בנגב המערבי, נושא שחזר אליו שנים רבות מאוחר יותר. עבודת הדוקטורט (1960), בהדרכת הפרופ' מיכאל זהרי וגדעון אורשן, עסקה בנושא אקוטיפים בצומח בארץ ישראל^[3]. לאחר מכן נסע להשתלמויות בתר-דוקטורט באוניברסיטת חרונינגן (אנ'), אוניברסיטת מיזורי, אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס ואוניברסיטת לונד. בשנת 1962 הצטרף ויזל לסגל של המחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב שהייתה אז בראשית דרכה ובה פעל עד יום מותו^[4].

במסגרת פעילותו האקדמית, הוא פרסם אחד-עשר ספרים וספרונים בעברית, שבעה ספרים באנגלית, כ-70 מאמרים בעברית וכ-270 מאמרים בספרות המקצועית באנגלית.

חקר האקולוגיה

ויזל ייסד באוניברסיטת תל אביב את "המדור לאקולוגיה" שבו עסק עם תלמידיו בחקר האקולוגיה פיזיולוגיה סביבתית של צמחי ארץ-ישראל. נושא מרכזי שעסק בו היה עמידות צמחים למליחות והאקולוגיה של צמחי מלחה. בשנת 1972 התפרסם ספרו על הביולוגיה של צמחי המלחה (Biology of Halophytes) בהוצאת Academic Press(אנ') בניו-יורק. זה היה ספר ראשון בספרות המדעית שהקיף את הנושא והיקנה לו מעמד של מומחה עולמי בתחום זה. במקביל להמשך פרסומים של מדעים בספרות המקצועית העולמית הוא ראה חשיבות מיוחדת בפרסומים בעברית לקהל התלמידים וחובבי הצמחים. בשנת 1975 התפרסם ספרו "אקולוגיה עקרונות ותהליכים" שהיה הספר הראשון שהציג לקורא הישראלי את מדע האקולוגיה המודרני, שהיה בתחילתה של המהפכה שהביאה את הנושא למרכז השיח העולמי. ספר זה שימש שנים רבות כספר לימוד יסודי בבתי-ספר ובאוניברסיטאות בארץ. כמו כן הוא הוציא שורה של ספרים על קבוצות צמחים מיוחדות, "עצי בר בישראל", "צמחי חוף-הים בישראל", "צמחי מים בישראל", "צמחי מלחה בישראל" ו"צמחי רעל בישראל" במטרה לקדם את הכרת הצומח בקרב הקהל ההרחב. הוא ערך את כרך מס' 8 "צומח ארץ ישראל" באנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל, בהוצאת משרד הביטחון^[5].

תחום מיוחד שעסק בו ויזל היה חקר אקלים העבר של המזרח התיכון בהסתמך על ניתוח רוחב הטבעות של עצים עתיקים. תחום מדעי זה הנקרא דנדרוכונולוגיה (Dendrochronology)(אנ') מורכב משתי מילים ביוונית dendro שפירושה עץ, chrono שפרושה זמן, עוסק בתולדות העצים. הנתונים הנאספים במחקרים מסוג זה מסתמכים על השינויים ברוחב הטבעות השנתיות שבגזעי עצים, המשקפים הבדלים בתנאי הגידול שלהם במשך שנות חייהם. ניתן לייחס כל טבעת לשנה מסוימת בעבר על ידי ספירת הטבעות שנמדדו בעץ חי ממועד לקיחת הדגימה לאחרו. ניתוח השינויים ברוחב הטבעות של עצים מאריכי שנים מאפשר לשחזר שינויים שחלו בתנאי הסביבה בתקופות העבר. במסגרת זאת נותחו טבעות של עצי ערער אדום (Juniperus phoenica) בני 800 שני שגדלו בהרי היעלק והמע'רה שבצפון חצי-האי סיני ועצים עתיקים מרחבי המזרח התיכון. לאיסוף החומר מעצים אלה ערך ויזל עם תלמידיו מסעות מחקר לאיראן, קפריסין טורקיה והאי רודוס^[6].

חקר השורשים

במהלך שנות פעילותו באוניברסיטה שיתף פעולה עם חוקרים רבים בישראל ומחוצה לה, והיה פרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית ובאירופה. במחקריו בתחומי האקולוגיה הסביבתית ושאלות הקשורות לעמידות צמחים למליחות הוא התמקד בחקר הפיזיולוגיה של שורשים של צמחים. ההתעמקות בנושא זה הביאה אותו להקים בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב את "המעבדה לחקר השורשים ע"ש שרה רסין" שהיא מתקן הגידול האירופוני הגדול בעולם^[7]. במתקן זה הצמחים גדלים כאשר שורשיהם תלויים באוויר ונתונים כל הזמן להתזה של תמיסת מזון המספקת להם את כל חומרי ההזנה הדרושים. הוא היה מעורב בכל פרטי הקמת מעבדה מיוחדת זאת כולל תכנון המבנה ומערכות ההשקיה המיוחדות. מעבדה זאת משכה ומושכת תשומת לב רבה של קהל המבקרים בגן הבוטני של ושל מדענים בתחום חקר השורשים מכל העולם. גם בתחום זה היה לו מעמד של מומחה עולמי בעקבות פרסום, בהוצאת ספרים בניו-יורק, של סדרת הספרים "השורשים - החצי הנסתר של הצמחים" (Plant Roots: The Hidden Half), שהוא היה העורך הראשי שלהם, שיצא במהדורה ראשונה בשנת 1991, במהדורה שנייה בשנת 1996, במהדורה שלישית בשנת 2002. הוא התחיל גם בעריכת המהדורה הרביעית שהתפרסמה לאחר מותו בשנת 2013.

חקר הצמחים האלרגנים

שנים רבות מחייו סבל ויזל ממחלת האסתמה, דבר שהביא אותו להתעמק במחקר של תופעות האלרגיה הקשורות לאבקת צמחים, התופעה המוכרת כ"קדחת השחת". הנפגעים מתופעה זאת הם אנשים שיש להם הנטייה הגנטית לרגישות מיוחדת לאבקה שמפזרים מינים שונים של צמחים. הפגיעה מתבטאת בתגובה אלרגית במערכת הנשימה בדרגות חומרה שונות. הוא הנחה מספר עבודות מאסטר ודוקטורט בתחום זה, שזיהו צמחים גורמי אלרגיה מצומח הארץ, שלא היו מוכרים למדע עד אז^[8]. הוא ייסד את "המעבדה ע"ש תד אריסון לחקר אלרגנים באוויר" שבה הופעל מכשור מיוחד לבדיקה של גרגרי אבקת צמחים הנישאים באוויר. מעבדה זאת פרסמה במשך למעלה מעשרים שנה תחזיות חודשיות של פריחת צמחים גורמי אלרגיה בארץ והעבירה את המידע לציבור הרופאים, העוסקים בתחום זה ולחולים שאובחנו כסובלים מהתופעה. לאחר מותו הופסק שירות זה לציבור בישראל.

חקר האשלים כמקור לתחליפי דלק

בשנת 2000 חזר ויזל למחקר בעצי האשל שהכיר מקרוב עוד מתקופתו כסטודנט לתואר השני. במסגרת מיזם שנתמך על ידי המשרד לנושאי הסביבה של ממשלת איטליה ובי"ס פורטר לחקר הסביבה באוניברסיטת תל אביב, הקים ויזל מערך מחקר בין-מוסדי עם שותפים מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממרכז וולקני למחקר חקלאי, שעסק בבדיקת האפשרות לגדל עצי אשל שיוכלו לשמש כמקור לייצור תחליפי דלק, באזור מדברי באזור הערבה תוך ניצול מים מליחים שאינם ראויים לשימוש חקלאי. הרעיון בבסיס המחקר היה לפתח מקור לייצור תחליפי דלק שלא יהיה כרוך בניצול שטחים חקלאיים או קרקע ומים הראויים לחקלאות. באותה תקופה זה היה רעיון חדשני, שהתקבל בעולם רק מספר שנים מאוחר יותר. במסגרת זאת נאספו מרחבי הארץ קווים שונים של אשלים ונבדקה צמיחתם בשטחי חולות של קיבוץ יוטבתה בערבה, תוך ניצול מקור מים מליחים מהתמלחת של מתפיל מים באותו אזור. בניסוי נמצאו מספר קווים של אשל שהגיעו באותם תנאים קיצוניים ליבולים הדומים לאלה של עצים המשמשים למטרות דומות באירופה וארצות הברית^[9].

ויזל היה נשוי לשושנה ואב לבן ובת.

מפרסומיו

ספרים בעברית^[10]

• ויזל י ואלון ע. "עצי בר בישראל" .1970. הוצאת רשות שמורות הטבע.
• ויזל י וכהן י. (עורכים) 1971. "תמורות אקלימיות והיסטוריה של הצומח בארץ ישראל". הוצאת המחלקה לבוטניקה, אוניברסיטת תל אביב.
• ויזל יואב. 1974. "אקולוגיה: עקרונות ותהליכים" הוצאת המדור לאקולוגיה וספריית הפועלים. תל אביב.
• ויזל י, פולק ג וכהן י. 1975. "אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל". הוצאת המדור לאקולוגיה ומפעל השכפול של אוניברסיטת תל אביב. תל אביב.
• ויזל י וליפשיץ נ. "צמחי מים בישראל". הוצאת רשות שמורות הטבע.
• ויזל י, ליטב מ ואגמי מ. 1975. "צמחי חוף הים בישראל". הוצאת המדור לאקולוגיה בע"מ, פתח תקווה.
• ויזל י, כהן ש ובנימיני נ. 1977. "צמחי רעל בישראל". הוצאת המדור לאקולוגיה בע"מ, פתח תקווה וספריית הפועלים.
• ויזל י ופישלזון ל (עורכים).1977. "אקולוגיה: אדם וסביבתו". הוצאת המדור לאקולוגיה בע"מ פתח תקווה.
• ויזל י ואגמי מ. 1979. "צמחי מלחה בישראל". הוצאת המדור לאקולוגיה בע"מ, פתח תקווה וספריית הפועלים.
• ויזל י. (עורך). 1984. "הצומח של ארץ ישראל". כרך 8 של האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל (ע. אלון עורך הסדרה). הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. תל אביב.
• טמיר ר, ויזל י וקינן נורית. 1988. "אלרגיה: איך יוצאים מזה?". הוצאת החברה הישראלית לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית וחברת טבע. תל אביב.

ספרים באנגלית

• Waisel Y. 1972. "Biology of Halophytes". Academic Press New York.
• Waisel Y. and Agami M. 1979. "Halophytes of Israel". Division of Ecology, Petach Tiqwa.
• Waisel Y. and Alon A. 1980. "Trees of the land of Israel". Sifriat Hapoalim, Tel Aviv.
• Waisel, Y., Eshel, A. and Kafkafi, U. 1991. "Plant Roots: The Hidden Half". Marcel Dekker, New York, 948 pp. ISBN 0-8247-8393-X.
• Waisel, Y., Eshel, A. and Kafkafi, U. 1996. "Plant Roots: The Hidden Half". Second edition, Revised and expanded. Marcel Dekker, New York, 1002 pp. ISBN 0-8247-9685-3.
• Altman, W. and Waisel, Y. 1997. "Biology of Root Production and Development". Plenum Press, New York. ISBN 0-306-45706-7.
• Waisel, Y., Eshel, A. and Kafkafi, U. 2002. "Plant Roots :The Hidden Half". Third edition, Revised and expanded. Marcel Dekker, New York, 1120 pp. ISBN 0- 8247-0631-5.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואב ויזל בוויקישיתוף

• יואב ויזל, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. חמדה אלון, תנועת הצופים מראשיתה ועד 1960, באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח, ‏12 בנובמבר 2019
2. קיבוץ תל קציר, באתר הרשות לפיתוח הגליל, ‏12 בנובמבר 2019
3. יואב ויזל, הדיפרנציאציה המורפו-אקולוגית של ויקארידים תת מיניים בצמחיית ישראל, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1960. (בעברית)(הקישור אינו פעיל)
4. Eshel, A, [http://www.plantroot.org/PDFarchive/2010/4_17.pdf#page=17 Prof. Yoav Waisel passed away on February 24 2010, 79 years old], Plant Roots 4, 2010, עמ' 17
5. יואב ויזל, עורך, הצומח של ארץ ישראל, כרך 8 של האנציקלופדיה לחי ולצומח של ארץ ישראל, באתר כותר, ‏12 בנובמבר 2019
6. תמרי, איילה, תנודות באקלים באגן המזרחי של הים התיכון : על-פי מחקרים דנדרוכרונולוגים, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, 1976
7. מעבדת השרשים, באתר הגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב, ‏12 בנובמבר 2019 (ארכיון)
8. קינן, נורית, השואת האלרגניות של גרגרי אבקה מאוכלוסיות שונות וממינים קרובים של צמחים, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, 1992
9. Eshel, A. et al., ) Biomass production by desert halophytes will not compete with conventional agriculture. (עמ' 362-367), WSEAS Int.Conf. on ENERGY & ENVIRONMENT (EE'10) Cambridge, UK, February 23-25, 2010, ‏12 בנובמבר 2019
10. ספרים שחיבר ויזל יואב, באתר הקטלוג המאוחד של ספריות ישראל, ‏12 בנובמבר 2019