נולד בכ"ד בשבטתרס"ה לברכה-אסתר ולרב שלמה (הוסמך לרבנות על ידי הרב דוד פרידמן מפינסק) בקלינקוביצ'י הסמוכה לעיר מאזיר (קלינקביצ'י (אנ') בבלארוס המודרנית), אז חלק מן האימפריה הרוסית. כבר כנער ארגן נערים יהודים חברי תנועת החלוץ הצעיר לעזרה לאנשי החלוץ בהגנה עצמית בזמן פרעות 1919. המשיך בפעילותו בתנועת החלוץ גם תחת השלטון הבולשביקי, ועל כן סולק מהגימנסיה וגורש מעיירת הולדתו לגלות בלנינגרד. בשנת 1924, בגיל 19, ארגן צעירים יהודים להגנה עצמית, נאסר בסוף אותה שנה בגין פעילותו הציונית ונידון לגלות ומאסר של שלוש שנים בסיביר. אביו, שחשש לחיי בנו בגלות בסיביר, השתדל למענו אצל ידידתו יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי ופעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי". כך התאפשר לו לצאת את רוסיה, ולאחר ששוחרר בשנת 1925עלה לארץ ישראל. לאחר כשנה עלו גם הוריו ארצה.
השתתף בקורס מפקדי ההגנה בשנת 1931 והתמנה למפקד קיבוץ יגור. משנת 1936 היה חבר במטה ההגנה. בין תפקידיו: עיצוב תורת הלחימה של החי"ש (יחד עם צבי איילון), מפקד כוחות החי"ש בצפון הארץ ולאחר מכן מפקד החי"ש הארצי. כמו כן, שימש ראש לשכת ההדרכה ואחראי לחינוך הגופני המורחב (חג"ם) ולגדנ"ע.
בשנת 1938 התמנה לתפקיד מפקד פלוגות השדה (פו"ש) בצפון. במסגרת זו השתתף במרץ אותה שנה בעליה לחניתה, שהייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של "חומה ומגדל". לאחר מכן שימש כמפקדו של היישוב החדש.
ב-5 בדצמבר 1947 נסע לירושלים כדי להתרשם מהפיקוד בעיר ועל מנת להכין תוכנית להגנתה. שלושה ימים לאחר מכן (ו' בכסלו) יצא ברכב פרטי בראש שיירה חזרה לתל אביב, כדי לקבל את הפיקוד על החטיבה שלימים נקראה "גבעתי". השיירה נעצרה על ידי הבריטים בלטרון והרכב המשיך מערבה. בסמוך לכפר הערבי מסמיה נתקל בערבים חמושים על הכביש שירו לעברו. גלוברמן נפגע מן הירי ונהרג במקום[1]. נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות של קיבוץ יגור.
מרוץ הכרמל לזכרו שהיה מהמרוצים הגדולים בארץ בשנות ה-50, מרוץ שליחים תחרותי מעל 80 ק"מ שהתחיל ביגור הקיף את הכרמל והסתיים ביגור והשתתפו בו קבוצות מיגור ומקיבוצים אחרים[3].
.jpg)
