יהודית סספורטס

יהודית סספורטס

יהודית סספורטס (2013)
לידה	1969 (בת 55 בערך) אשדוד, ישראל
מקום לימודים	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
תחום יצירה	פיסול, ציור, וידאו ארט
בן זוג	תומאס הובל

יהודית סספורטס (נולדה ב-1969) היא פסלת ואמנית ישראלית, הפועלת בישראל ובגרמניה. על יצירתה זכתה בשנת 1997 במלגת אינגבורג בוכמן של קרן וולף ובשנת 1999 בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר.

ביוגרפיה

יהודית סספורטס נולדה באשדוד בשנת 1969. למדה במכללה לאמנות חזותית בבאר שבע בשנים 1988–1989 ולאחר מכן במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (1989–1993), ובמחלקה לפיסול באקדמיה לאמנות ולמדעים קופר יוניון (אנ') בניו יורק. בשנים 1997–1999 עשתה תואר שני בבצלאל.

משנת 1993 סספורטס מלמדת בצלאל. בשנות האלפיים גרה בברלין ובתל אביב. בשנת 2007 ייצגה את ישראל במסגרת הביאנלה ה-52 לאמנות בוונציה, איטליה.^[1]

עבודותיה

בעבודותיה המוקדמות, כגון "עריסה" (1991) או "משקל פח" (1996), יצרה מבנים תלת־ממדיים המתבססים על דימויים של חפצים ביתיים. בעבודה "הנגר והתופרת" (2000), המבוססת על התוכנית האדריכלית של דירת הוריה בבניין שיכון באשדוד, יצרה סספורטס מיצב גדול ממדים ששילב בין פיסול לציור. זו הייתה היצירה הגדולה הראשונה שהוצגה מחוץ לישראל, וזיכתה אותה בפרס גוטסדינר. ב-2002 העלתה את המיצב "ליד הנהר" המתבסס על התבנית של "הנגר והתופרת" ועוסק בחוויה ספציפית של אי ידיעה.^[2] בסוף שנות התשעים הציגה סספורטס מיצבים פיסוליים רישומיים.

בין השנים 2001–2003 יצרה סספורטס את סדרת "מניפות" שפורשת נופים אירופיים קרים ומנוכרים של הרים מושלגים המצוירים בסגנון ובפורמט של האמנות היפנית המסורתית. המניפות התפתחו מדיאגרמות במיצבי הרצפה המוקדמים של סספורטס.^[3]

בשנת 2007 העלתה סספורטס את "שומרי הסף" בביתן הישראלי בביאנלה ה-52 לאמנות בוונציה באוצרותה של סוזן לנדאו. התערוכה בוונציה היא במידה רבה המשך ל"שומר צל הפנינה" שהציגה סספורטס בגלריה זומר ב-2004. מרכיבי התערוכה מזמינים רצף מדוד של גילוי. בעבודה נראו אובייקטים גדולים חלקם נראים כמו מרחפים בחלל. האחד דמוי במה עגולה אולי באר והאחר דמוי תריס רפפות. האובייקטים עשויים MDF, צבועים בשחור ועליהם מצוירים ידנית דימויי הרים, עצי מחט, שלולית ומבנים מודרניסטיים החוזרים ברבות מעבודותיה. בין העבודות פזורים מוטות ארוכים המלווים את יצירתה לאורך השנים.^[4]

ב-2013 הוצגה במוזיאון ישראל תערוכת היחיד "שבעה חורפים" – אחד הפרויקטים הארוכים שלה, תוצר של 11 שנות מחקר בבִּיצה בצפון-מערב גרמניה. הולדת הפרויקט במפגש אקראי ברכבת: מבט חטוף לעבר כתב עת אותו החזיקה נוסעת אנונימית ובו דימוי של ביצה צד את עינה של סספורטס באחת מנסיעותיה.^[5] סספורטס ביקרה במשך שנים את המקום, ויצירתה ממחישה פיזית ומטאפורית את מהותו.^[6] ב"שבעה חורפים" ניכרת יכולתה של סספורטס לייצג את סביבת הביצה את הצלילים וחומריה הפיזיים^[7] שוטטות בתערוכה מדמה תנועה בנבכי התודעה. פסלים חידתיים כגון פסנתר נוטה על צידו, אוהל ושולחן מגנטים מזמינים את המשוטט לנוע בין נופי יערות ביצות ואור ירח קוסמי המערבלים מודע ותת מודע יש ואין.^[8] עבודת הווידאו "שולחן המגנטים" מתעדת בהילוך איטי תנועה של חפצים על גבי שולחן לבן. החפצים הם צמחים מיובשים בתוכם הוטמנו מגנטים והם נעים בזכות גושי מגנט גדולים שהונחו בצידי השולחן. בכך מותחת העבודה את גבולותיו של "הטבע הדומם" – הטבע המת מתעורר לפוטנציאל תנועה חדש. סדרת הרישומים "שכחה" התחילה ברישומי נוף בדיו על סמך תצלום של ביצה. סספורטס הקרינה את הרישום על נייר ורשמה בעקבותיו. צילומי CT ראש שימשו כמקור חזותי נוסף לעבודה.^[9] הסרט "עובדי האור" מורכב מ-158 רישומים המגולמים כולם לכדי יצירה אחת, המציגה שלושה אירועים מרכזיים המורכבים מהתרחשויות ביער ומנקודות המבט עליהן. המצלמה סורקת את הנוף באיטיות. מערך קווי שחור חולף על פני המסך עוקב ומנותק ממנו בו זמנית.^[10] העבודה "הפסנתר" מ-2013 מציגה פסל גבוה של מקלדת לבנה הניצבת על צידה ובתוכה שלושה גלילי נייר. הטקסט הנלווה משווה לבית מזוזה גדול ממדים או גלגלי תפילה טיבטיים. על הגלילים רשומים קווי ססמוגרף צפופים בטוש שחור המהווים תרגום חזותי של מאות שעות הקלטה של בני משפחתה של סספורטס שהומרו לרישום גרפי המתבסס על "האינטנסיביות הרגשית" של ההקלטה.

מאז 2014 הציגה סספורטס ארבע תערוכות יחיד באירופה. באוקטובר 2020 נפתחה תערוכת יחיד חדשה שלה בגלריית Kunsthalle בוילהלמסהאפן, גרמניה בשם "הארכאולוגיה של הבלתי נראה".^[11] בתערוכה היא חושפת לראשונה חלקים מ-Liquid Desert Project הפרויקט עליו היא עובדת בשבע השנים האחרונות בנגב. באופנים רבים הוא מחליף את הביצה הגרמנית.

השכלה

• 1988–1989 - המכללה לאמנות חזותית, באר שבע
• 1989–1993 - המחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים
• 1993 - המחלקה לפיסול, האקדמיה לאמנות ולמדעים קופר יוניון, ניו יורק, ארצות הברית
• 1997–1999 - לימודי המשך לתואר שני, המחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.

פרסים ומלגות

• 1991 - פרס רוזה מרקין עבור עבודה מצטיינת, בצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב, ישראל
• 1992 - מלגת לימודים מטעם נינה ויינר, קרן התרבות אמריקה-ישראל
• 1992 - פרס ע"ש אהוד אלחנני, המחלקה לאמנות, בצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב, ישראל
• 1993 - פרס לפיסול ע"ש רומן שטיינמן, מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
• 1994 - מלגת קרן שרת לפיסול ע"ש הלנה רובינשטיין, קרן התרבות אמריקה-ישראל
• 1996 - פרס האמן הצעיר, משרד החינוך והתרבות
• 1996 - פרס קדישמן לפיסול, קרן תרבות אמריקה-ישראל
• 1997 - מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר, קרן וולף
• 1999 - הפרס לאמנות ישראלית, קרן נתן גוטסדינר
• 2000 - קרן ארתור גולדרייך, בצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב, ישראל
• 2003 - מלגת שהייה, קרן בינץ, נאירס, שווייץ
• 2003–2011 - אמנית נבחרת, הקרן למצוינות בתרבות
• 2004–2005 - מלגת שהייה, בית האמנים, תאניין, גרמניה.
• 2021 פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית^[12]

תערוכות יחיד

1994 - "רישומים", בית האמנים, ירושלים 1995 - "מיפוי", גלריה משרד בתל אביב 1996 - "משקל פח: עבודות 96-95", אוצר : יונה פישר, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד 1999 - "פי.וי.סי. 1999", נגה גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו 2000 - "הנגר והתופרת", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו 2001 - "הנגר והתופרת", דייטש פרוג'קסט, ניו יורק, ארצות הברית 2001 - "How did you ever come so far?", גלריה אייגן+ארט, ברלין, גרמניה 2002 - "הצהרת אמן", גלריה אייגן+ארט, יריד אמנות, קלן, גרמניה 2002 - "הנהר", מוזיאון ברקלי לאמנות עכשווית, אוניברסיטת קליפורניה, ארצות הברית 2003 - "הביצה והנמלים המגנטיות", גלאיה אייגן+ארט, לייציג, גרמניה 2004 - "שומר צל הפנינה", גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו 2004 - "Locher", בית מולר, לנצבורג, שווייץ 2004 - "שומר צל הפנינה - חלק 2", גלריה רוברטס וטיטון, לוס אנג'לס, ארצות הברית

2004 - "טוקיו-קזבלנקה", גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו 2005 - "The Cave Light", מוזיאון לאונרדו, ברלין, גרמניה 2005 - "פרדס הרימונים", גלריה אייגן+ארט, ברלין, גרמניה 2006 - "שומר צל הפנינה", גלריה סנט לוקאס, בריסל, בלגיה 2007 - "שומרי הסף", הביתן הישראלי, הביאנלה ה-52, ונציה, איטליה 2008 - גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו 2008 - "The Laboratory", בית האמנים, בראונשווייג, גרמניה 2009 - "The Clearing of the Unseen", סלמנקה, ספרד 2009 - גלריה אייגן+ארט, לייפציג, גרמניה 2009 - "Cosmic Voices", גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו 2010 - "הסיפור", גלריה הרברט-גריש-שטיפונג, מינסטר, גרמניה 2011 - "סרטים", גלריה אייגן+ארט, לייפציג, גרמניה 2013 - "שבעה חורפים", מוזיאון ישראל, ירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודית סספורטס בוויקישיתוף

• יהודית סספורטס, דף שער בספרייה הלאומית
• אתר הבית של יהודית סספורטס
• מדיה וקבצים בנושא יהודית סספורטס בוויקישיתוף
• יהודית סספורטס, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• יהודית סספורטס באתר גלריה זומר (באנגלית)
• דורון בראונשטיין, יהודית סספורטס: "הפיכת חומר מת לחומר חי.", בבלוג חי תרבות, 10 באוגוסט 2020

הערות שוליים

1. דנה גילרמן, "כאילו צונאמי עובר דרכי, ואני נעצרת כדי להתבונן", באתר כלכליסט, 18 במרץ 2013
2. Barry Schwabsky on Yehudit Sasportas, www.artforum.com (באנגלית אמריקאית)
3. דליה לוין, טל בכלר, נועם סגל | אוצרות "מחוות תאטרליות", באתר מוזיאון הרצליה, ‏ינואר 2013
4. מתן דאובה, Time Out, תל אביב אמנות 2007
5. Israeli Artist Yehudit Sasportas Finds Beauty in a German Swamp, Artsy, ‏2016-02-02 (באנגלית)
6. שגיא בניטה, יהודית סספורטס: שבעה חורפים, באתר פורטל הישראלי לאמנויות, ‏מאי 2013
7. עוזי צור, המסע של יהודית סספורטס, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2013
8. יונתן אמיר, חוויה חושית מנומקת, באתר ערב רב, ‏יוני 2013
9. יהודית סספורטס | שבעה חורפים, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
10. יהודית סספורטס תערוכת זוכי פרסי משרד התרבות לאמנות ולעיצוב לשנת 2009, באתר מוזיאון הרצליה
11. רעות ברנע, להטביע מוקשים בגן הבוטני בירושלים: ריאיון עם יהודית סספורטס, באתר ynet, 22 באוקטובר 2020
12. הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021, באתר ערב רב Erev Rav