העיר ממוקמת בעמק בין הרי גרצ'ה (Gerecse) לבין הרי ורטש (Vértes) במרחק כ-70 ק"מ מערבה מהבירהבודפשט. היא מהווה צומת תחבורה: מסילת הברזל בין בודפשט לווינה עוברת דרכה והכביש המהיר M1 עובר לידה.
האזור היה מיושב עוד בתקופות פרה היסטוריות, במכרה בסביבה נמצאו שרידים מלפני 100,000 שנה. מתקופה מאוחרת יותר נמצאו באזור שרידי התיישבות של שבטים גרמאניים ואווארים. טָטָה מוזכרת בכתובים לראשונה בשנת 1221. במהלך המאה ה-13 ועד שנת 1326 שלט בית צ'אק בטָטָה, בתקופתם אף החלה בניית המצודה. בסוף המאה ה-14 המלך זיגמונד הסב את המצודה לארמון מלכותי. בארמון זה אירח את מלך דנמרקאריק מפומרניה ואת מלך פוליןולדיסלאב השני יגיילו (Władysław II Jagiełło). העיר הגיעה לשיא פריחתה במחצית השנייה של המאה ה-15 בימי המלך מתיאש הראשון. בשנת 1457 הוא החזיר את הטירה לבעלות בית המלוכה ושיפץ אותה בסגנון הגותי המאוחר.
בשנת 1526, לאחר ניצחון העות'מאנים בקרב מוהאץ', נשארה טָטָה בשטח שלא נכבש על ידי העות'מאנים. במאבק שהתפתח בין האצילים ההונגרים תומכי בית הבסבורג לבין תומכי מלך הונגריה יאנוש סאפויאי נמנה מפקד טירת טָטָה בין תומכי בית הבסבורג, אולם הוא נכנע לכוחות העדיפים של תומכי יאנוש זפוליה לאחר שאלו הטילו מצור על הטירה. בשנת 1543 העות'מאנים כבשו את טטה. במשך 145 שנות השלטון העות'מאני בהונגריה טָטָה החליפה ידיים 9 פעמים, ובסך הכל הייתה תחת שלטון עות'מאני רק 16 שנים. לאחר השחרור הסופי העיר השתקמה במהירות. כל תקופת הכיבוש העות'מאני של הונגריה שימשה טירת טָטָה מצודה חשובה של השלטון ההבסבורגי. הטירה נשרפה בתחילת המאה ה-18על ידי הכוחות ההבסבורגיים במהלך דיכוי מרידת פרנץ ראקוצי.
בשנת 1727 רכש הרוזן יוז'ף אסטרהאזי את טָטָה והעיירות שבסביבתה. בהמשך, עד למחצית השנייה של המאה ה-18, שימשה טָטָה כמרכז של האחוזות הנרחבות של בית אסטרהאזי. בתקופה זו עוצבה טָטָה בסגנון הבארוק השולט עד היום במבנים המרכזיים של העיר.
בשלב האחרון של המרד ההונגרי של 1848 היוותה המצודה של טָטָה בסיס של הכוחות ההונגריים.
בעקבות הפשרה של 1867 החלה בטָטָה (כמו בהונגריה כולה) תקופת פריחה מואצת, הוקמו בה מפעלי תעשייה, אורוות סוסים והיפודרום. בשנת 1884 הושלם החיבור למסילת הברזל המובילה לבודפשט.
במלחמת העולם השנייה, באביב 1945 התחוללו קרבות באזור טָטָה, שנכבשה על ידי הצבא האדום ב-19 במרץ.
קהילה יהודית התקיימה בטָטָה כבר בימי הביניים. יהודי העיר גורשו באמצע המאה ה-15 בתקופתו של מלך הונגריה לאיוש הגדול.
יהודים התיישבו מחדש בטָטָה החל מתחילת המאה ה-18, הם הגיעו בעיקר מבוהמיה ומוראביה. בית הקברות היהודי הוקם ב-1740, ובית כנסת הוקם כנראה עוד קודם לכן.
השגשוג של יהדות הונגריה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 לא פסח על טָטָה. יהודים היו הבעלים של מפעלים חשובים בעיר, ביניהם שני מפעלי התעשייה הכי חשובים: היקב ומפעל שטיחים, וגם בית דפוס בו הודפס העיתון המקומי החשוב ביותר.
במפקד האוכלוסין של 1941 היו בטָטָה 527 יהודים. הם השתייכו לזרם הנאולוגי של היהדות ההונגרית. בעיר התקיים בית ספר יסודי יהודי. איזידור גולדברגר כיהן כרב הקהילה.
שואת יהודי הונגריה לא פסחה על הקהילה היהודית בטָטָה. 650 יהודי העיירה והסביבה רוכזו בגטו שהוקם במבנה של רפת. ב-6 ביוני 1944 הובלו על ידי שוטרים הונגריים לרכבת שהובילה אותם למרכז איסוף בעיר קומארום, משם נשלחו להשמדה באושוויץ. רק מעטים מהם ניצלו.
אנדרטה לזכר יהודי טטה שהושמדו בשואה
במרכז העיר, ליד מבנה בית הכנסת, הוקמה אנדרטה מרשימה לזכר יהודי טטה שהושמדו בשואה. בית הכנסת עצמו משמש כמוזיאון אמנות. בית הקברות היהודי, הנמצא בפאתי העיר, פעיל גם כיום (2007), אמנם אין שם כיום תושבים יהודיים, אולם צאצאים של יוצאי העיר מבקשים עדיין להיקבר שם.
.jpg)
