בלבוש הקיץ - עונת הרבייה - הסימן הבולט ביותר הוא "צווארון" בולט משני צדי הצוואר בצבע כתום-זהוב. כמו כן, משני צדי כיפת הראש, שמשחירה, צומחות שתי ציציות המתרחבות למעין קרניים לכיוון העורף. לבוש החורף פחות צבעוני: נעלמים הצווארון הכתום והציציות. הכיפה שחומה ושוליה האחוריים מזדקרים מעט. חלקי הגוף העליונים ועורף הצוואר שחומים בהירים. קדמת הצוואר, הגחון וצידי הגוף לבנבנים-אפרפרים. הצעירים דומים לבוגרים בלבוש חורף.
גופו של הטבלן הזה גלילי ומוארך. בעת השחייה רובו שקוע במים ויוצר צללית נמוכה מאוד. הצוואר הארוך נישא אז בזקיפות. המקור ישר, בינוני בגדלו, מגושם ומחודד בקצהו. צבעו חום-אדמדם. הרגליים קבועות באחורי הגוף. פיסת הרגל פחוסה. לכל אחת מ-4 האצבעות אונת שחייה רחבה ונפרדת, אף שהאצבע האחורית מנוונת למדי. הכנף קצרה וצרה. הזנב קצר מאוד. צבע קשתית העין אדום. הרגליים ירקרקות-זיתניות.
רבייה
כמו אצל רוב הטבלנים, גם לטבלן המצוייץ טקס חיזור, והוא אחד המיוחדים במשפחה: הזוג המונוגמי נוצר באפריל או מאי, בנדידה או בבית הגידול, ומתחיל בטקס חיזור קולני ביותר. בני הזוג משמיעים קריאות צרחניות, נכנסים למים ומתחילים במחוות הדדיות של ניעור הראש, תצוגת "חתול" עם ראש מונמך, ושחייה מקבילה בגוף זקוף. בנוסף, הם מגישים זה לזו צמחי מים ומחככים אותם אלה באלה. הטקס מגיע לשיאו בריקוד "פינגווין", בו הם מרימים את כל הגוף למצב זקוף ומצמידים חזה אל חזה.
תפוצה ומגמות אוכלוסין
הטבלן המצוייץ נפוץ מאד. תפוצתו משתרעת מאוסטרליה במזרח ועד מערב אירופה ואפריקה. בישראל הוא חורף וחולף שכיח למדי. רוב החורפים מתרכזים בכנרת ובסביבתה. עד לשנות ה-60 הוא דגר בביצות החולה[2] ובאתרים אחרים. על פי רוב הוא שוהה לבדו או בזוגות, ורק לעיתים נדירות רואים אותו בקבוצות קטנות ודלילות (עד 5 פרטים). הוא ניזון מדגיגים אך גם מסרטנים וממזון צמחי.
.jpg)
.jpg)
