חַרְסוּסִית (חרסוסית: חֶרְסִײֵת [ħʌrsiːjət], בערבית: لغة حرسوسية לֻע'ה חַרְסוּסִיּה) היא אחת משפות דרום-ערב החדשות, בענף הדרומי של משפחת השפות השמיות. היא מדוברת בעומאן בפי 600 דוברים בלבד (נכון ל-2011),[1] אנשי חראסיס, החיים בג'ִדַּת אל-חראסיס, מדבר סלעי בדרום-מרכז עומאן. על כן היא מסווגת כשפה בסכנת הכחדה קשה, על סף מוות. חרסוסית קרובה מאוד למהרי,[2] ולעיתים נחשבת ניב שלה.
מידע כללי
חרסוסית הוזכרה לראשונה במחקר מחוץ לאזור ב-1937, על ידי ברטרם תומאס בספרו "ארבע לשונות זרות של דרום ערב". רוב החוקרים מסכימים כי חרסוסית היא שפה בפני עצמה, אף על פי שהיא קרובה מאוד למֵהְרי, הנפוצה יותר, וכי שתי השפות נפרדות אם כי בעלות מובנות הדדית.[2] לעומתם, מיעוט של חוקרים טוען כי חרסוסית היא ניב של מהרי,[3] אך כתמיד, השאלה אם להג הוא ניב או שפה היא יותר פוליטית מבלשנית.
לחרסוסית, כמו לכל שפות דרום-ערב החדשות, אינה נכתבת,[4] אם כי במאה ה-21 היו מאמצים ליצור לה כתב המבוסס על הכתב הערבי.[5]
כיוון שאנשי חראסיס היו במשך מאות שנים התושבים היחידים בגִ'דַּת אל-חראסיס, שפתם התפתחה בבידוד יחסי.[6] עם זאת, מאחר שרוב ילדי חראסיס לומדים כיום בבתי ספר בשפה הערבית ויודעים קרוא וכתוב בערבית, שפת אמם חרסוסית מדוברת פחות גם בבית ולא מועברת לדורות הבאים.
למרות שגילוי הנפט ופרויקט שיקום עדרי הראמים באזור סיפקו הזדמנויות עבודה רבות לגברים חרסוסים,[2] באותו זמן אותם הגורמים דחפו בני קהילה רבים להשתמש בערבית ובמהרי – בנוסף או במקום שפת אמם חרסוסית. לחצים אלה גרמו לחוקר אחד להסיק ב-1981 כי "תוך כמה דורות תוחלף חרסוסית בערבית עומאנית סטנדרטית",[7] אולם נבואה זו עדיין לא התממשה.
אונסק"ו סיווג את השפה החרסוסית "בסכנת הכחדה ודאית".[8]
פונולוגיה
עיצורים
העיצור הלועי /ʕ/ נמצא בשימוש רק בהשפעתה של ערבית עומאנית.
תנועות
יש בשפה חמש תנועות (u, i, o, e, a) המובחנות באורכן, וכן תנועת שווא, טיפוסי לשפה שמית.
בהברות פתוחות מוטעמות, או לאחר עיצור גרוני (כגון /h/ ה, /ħ/ ח, /x/ ח' ו-/ɣ/ ע'), תנועת השווא /ə/ מתממשת כאלופון אחורי [ʌ]. לאחר עיצור מסודק או חוכך צידי, תנועת השווא מתממשת כאלופון פתוח [ä].
בנוסף, יש בשפה שני דיפתונגים: "אַי" /ay/ מתממש כ-[æj] ו"אַוּ" /aw/ מתממש כ-[ɑw].
לקריאה נוספת
- משה פיאמנטה, "להגי מרכז דרום ערב בני ימינו", המזרח החדש (ספרים: לשון וספרות), 1978, כרך 27 (107–108), עמ' 253–361
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 (חרסוסית באתנולוג (מהדורה 19, 2016))
- ^ 1 2 3 Peterson, J.E. "Oman's Diverse Society: Southern Oman." In: Middle East Journal 58.2, 254-269.
- ^ Maisel, S., and Shoup, J. 2009. Saudi Arabia and the Gulf Arab States Today: An Encyclopedia of Life in the Arab States.(הקישור אינו פעיל, January 2020) Westport, Conn.: Greenwood Press.
- ^ Morris, M. 2007. "The pre-literate, non-Arabic languages of Oman and Yemen. (אורכב 08.03.2015 בארכיון Wayback Machine)" הרצאה שנערכה על ידי החברה האנגלו-עומאנית והחברה הבריטית-תימנית.
- ^ Eades, D. "The documentation and ethnolinguistic analysis of Modern South Arabian: Harsusi." Endangered Languages Archive.
- ^ Chatty, D. 2013. “Negotiating Authenticity and Translocality in Oman: The 'Desertscapes' of the Harasiis Tribe.” In S. Wippel (ed.). Regionalizing Oman 6, 129-145. Springer Netherlands.
- ^ Swiggers, P. 1981. “A Phonological Analysis of the Ḥarsūsi Consonants.” In: Arabica 28.2/3, 358-361.
- ^ United Nations Educational, Scientific and Cultural Organisation (UNESCO), "Atlas of the World's Languages in Danger", 2010.
