במשל מתואר חמור הרעב וצמא במידה שווה, אשר ניצב במרחק שווה בין חבילת חציר לבין כלי מלא מים. בשל המרחק השווה ביניהם החמור אינו יכול להחליט לאן עדיף ללכת קודם, הוא נשאר במקומו ולבסוף מת מרעב ומצמא.
המשל מופיע לראשונה אצל אריסטו; בספרו 'על השמים' (De Caelo) השתמש בדוגמה של אדם רעב וצמא אשר לפניו מונחים מזון ושתייה. אולם מאחר שהוא רעב וצמא באותה מידה, הוא נשאר עומד על מקומו. הספר הפך לטקסט לימוד מרכזי בימי הביניים.
גרסה אחרת מופיעה אצל הפילוסוף הפרסיאל-ע'זאלי, המתאר גמל הגווע ברעב בין שני מטעי תמרים.
המשל לא מופיע בכתביו של בורידן. הוא יוחס לו על ידי אחרים בשל התנגדותו לדטרמיניזם מוסרי. בורידן גרס כי אדם שעומדות בפניו כמה אפשרויות פעולה יבחר תמיד בטובה יותר. אומנם הרצון יכול לגרום להשהיית הבחירה, כפי שקורה לחמור, אך לבסוף האדם יבחר.
המשל היה נפוץ במאה ה-14, אך רבים כפרו באפשרות שרעב וצמא יהיו שווים זה לזה. על כן נוצרה גרסה נוספת שבה מונחים לפני החמור שני סלי תבן זהים במרחק שווה. הבעיה שניצבת בפני החמור היא מאיזה סל תבן להתחיל לאכול. מאחר שאף אחד מהם אינו עדיף על מהאחר, ייאלץ החמור הרציונלי לגווע ברעב.
ברוך שפינוזה, בספרו "אתיקה", מתייחס אל המשל בכותבו על חופש הרצון: "אם האדם אינו פועל מתוך חופש הרצון, מה יקרה אם יימצא בשיווי משקל, כמו חמורו של בורידן? האם יגווע ברעב ובצמא? אם אודה בכך, איראה כמי שדן לא באדם, אלא בחמור או בפסל של אדם. ואם אכחיש ייצא שאדם זה קובע את עצמו, ויש לו אפוא הכושר לעשות כל מה שיחפּץ [...] אני מסכים לחלוטין שאדם המצוי בשיווי משקל כזה (כלומר, שאינו חש במאום מלבד ברעב ובצמא ובמזון ובמשקה הרחוקים ממנו מרחק שווה), אמנם יגווע ברעב ובצמא. ואם ישאלוני: כלום איננו צריכים להעריך איש זה כחמור יותר מאשר כאדם? אשיב שאינני יודע - כשם שאיני יודע לאיזו מידה של הערכה ראוי אדם התולה את עצמו, ועד כמה צריך להעריך קטנים, שוטים, משוגעים וכיוצא בהם".[1]
ישעיהו ליבוביץ מפרש את המשל כמראה ש"אין רצון חופשי - האדם מוכרח לרצות". הוא ממחיש את פרשנותו בדוגמה הזאת: "...שופט שצריך לפסוק במשפט רצח, האם יש לשופט זכות (במובן העמוק ביותר) לשפוט את הרוצח? השופט יודע שהאיש רצח בזדון, ולפי החוק דינו מאסר עולם, ועם זאת הוא גם יודע שהרוצח לא היה יכול שלא לרצוח. השאלה שלי היא: האם השופט יכול לשפוט שלא למאסר עולם?... תשובתי היא, שהוא כמובן יכול לשפוט אותו משני טעמים המשלימים זה את זה. אם יש דטרמיניזם, הרי שהוא קיים גם לגביו, לא רק לגבי הנאשם, ויש דבר עמוק יותר האומר, שאנחנו כבני אדם יכולים לשפוט אדם רק לפי מה שעשה מרצונו. השאלה אם הרצון הוא חופשי או איננו חופשי היא של אלוהים ולא לאדם..."[2]
בהשראת המשל נכתבו שני שירים מפורסמים על ידי וולטר[4] ורוברט פרוסט.[5] בשירו של פרוסט "הדרך שלא נבחרה" המטייל ביער נאלץ לבחור באחת משתי דרכים מתפצלות. על פי עדנה אולמן-מרגלית השיר דן בסוגיה של "בחירה ללא העדפה" ("picking") בתורת ההכרעה. בחירתה של דרך ביער עשויה להיות קלת ערך ולא משמעותית, זוהי בחירה בין חלופות שאנו אדישים ביניהן. בחירה כזו יכולה להיות מוכרעת על ידי הטלת מטבע. אולם, הדרכים שנפרדות ביער הן מטפורה לדרכי חיים. הבחירה ביניהן, הנכפית על המטייל, היא הכרעה כבדת משקל אשר לא ניתן עוד לשנותה לעולם:
"... מִשְּׁתֵּי הַדְּרָכִים שֶׁבְּיַעַר עָבֹת
בָּחַרְתִּי בְּזוֹ שֶׁהָלְכוּ בָּהּ פָּחוֹת
וּפֹה הָרֵי כָּל הַהֶבְדֵּל בָּעוֹלָם."
אייזק אסימוב מתבסס על המשל בסיפורו "סחור-סחור", המופיע בספרו "אני, רובוט". בסיפור זה מתבקש רובוט להביא חומר ממקום שבו הוא ניצב בפני סכנת כְּלָיָה מקורוזיה. הפוטנציאל של הבקשה, שנעשתה כלאחר יד, מתאזן אל מול הסכנה הגבוהה לקיומו של הרובוט, אשר מהיותו יקר ומתוחכם, הונחה ביתר תוקף לשמור על עצמו. התוצאה היא שהרובוט נשאר במרחק קבוע מיעדו, ומקיף אותו בסיבובים עד לפתרון הבעיה בדרך לא צפויה.
Rescher, Nicholas (1959/60). "Choice Without Preference: A Study of the History and of the Logic of the Problem of “Buridan’s Ass”". Kant-Studien 51: 142–75.
Zupko, Jack (2003). John Buridan: Portrait of a Fourteenth-Century Arts Master. Notre Dame, Indiana: University of Notre Dame Press. pp. 258, 400n71.
Edna Ullmann-Margalit and Sidney Morgenbesser, "Picking and Choosing," Social Research, XLIV (1977), 757-785.
