לפי העמדה הרשמית של רוסיה, מדובר היה בטיוטה זמנית במטרה להגיע להסדר סופי עם המעצמות האחרות באזור.
החוזה הביא להקמתה של נסיכות בולגריה, זאת לאחר כ-500 שנים של שליטה עות'מאנית בשטחים הבולגרים. החוזה שנחתם ב-3 במרץ, הפך ליום העצמאות הבולגרי.
השפעות
בולגריה
ההסכם ייסד את נסיכות בולגריה, בעלת ממשלה נוצרית והזכות לקיים צבא. להלכה, האזור עדיין היה בשליטת העות'מאנים. אך בפועל תיפקדה כאומה עצמאית. השטחים של הנסיכות כללו את עמק הדנובה ורכס הרי הבלקן, חבלי סופיה, פירוט ווראניה שבעמק מורבה, תראקיה הצפונית, חלקים של תראקיה המזרחית וכמעט כל מקדוניה.
דבר זה נתן לבולגריה גישה לים התיכון, דבר שטמן בחובו את הפוטנציאל שרוסיה תשתמש בנמליה של בולגריה כבסיסים ימיים, דבר שהטריד את מעצמות האזור.
מנהיג הנסיכות עמד להיות נבחר על ידי העם הבולגרי, לקבל אישור מהאימפריה העות'מאנית ולזכות בהכרה של המעצמות. קבוצה של אצילים בולגרים ניסחו את חוקת טרנובו, החוקה הבולגרית הראשונה. הצבא העות'מאני יעזוב את בולגריה ויחליפו צבא רוסי, שישהה באזור זה שנתיים.
מונטנגרו, סרביה ורומניה
כחלק מההסכם, מונטנגרו זכתה להכרה עות'מאנית בעצמאותה ולהכפלת שטחה, כאשר היא קיבלה מהאימפריה העות'מאנית את ניקשיץ', פודגוריצה ובר.
סרביה זכתה בעצמאות ובסיפוח הערים ניש ולסקובאץ שבצפון-מזרח קוסובו.
וילאייט בוסניה (בוסניה והרצגובינה) הייתה אמורה להפוך למחוז אוטונומי כמו סרביה; כרתים, אפירוס ותסליה היו אמורות לקבל צורה מוגבלת של ממשל עצמי מקומי והעות'מאנים ערבו להבטחותיהם הקודמות לטפל ברפורמות בארמניה כדי להגן על התושבים.
תגובות
המעצמות האירופאיות לא קיבלו את ההסכם מפני שחששו מהגדלת כוחה של האימפריה הרוסית באזור הבלקן על חשבון האימפריה העות'מאנית, דבר שפגע באיזון הכוחות העדין של אירופה. רומניה, שתרמה רבות להצלחת האימפריה הרוסית במלחמה, התאכזבה מההסכם והציבור הרומני תפס חלקים ממנו כהפרה של הסכמים שנחתמו בין שתי המדינות לפני המלחמה כדי לשמור על שלמותה של רומניה.
האלבנים ששכנו באזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית, התנגדו להסכם בבחינת מה שהם ראו כאובדן משמעותי של שטחים לסרביה, בולגריה ומונטנגרו, הבינו שעליהם להתאגד מבחינה לאומית כדי למשוך את עזרת המעצמות ולנטרל את כוחה של האימפריה הרוסית באזור. הדבר הביא להקמתה של הליגה של פריזרן.
סרביה חששה שהקמתה של נסיכות בולגריה תפגע באינטרסים שלה בשטחים של האימפריה העות'מאנית.
ב"חוזר סלסברי" מ-1 באפריל1878, הבהיר שר החוץ הבריטי רוברט ססיל כי ממשלת בריטניה מתנגדת להסכם והשפעותיו החיוביות על האימפריה הרוסית. כאשר שמע ראש-ממשלת בריטניהבנג'מין דיזראלי על ההסכם, דרש מרוסיה לבטלו אחרת יֵצא למלחמה, וכך נוצר משבר עולמי. סיבות אלו הניעו את המעצמות להחליף את החוזה כאשר במצב זה התגלה ביסמרק כאיש החזק, ביוזמו את קונגרס ברלין, שנערך בין 13 ביוני ועד 13 ביולי1878, שהוביל לשינויים בהסכם.