חגי סגל (נולד בכ"ב בשבט התשי"ז, 24 בינואר 1957) הוא עיתונאי, סאטיריקן ופובליציסט ישראלי. כותב בעיתון "מקור ראשון", ובשנים 2014–2023 שימש כעורכו. בשנת 1980 נמנה עם חברי המחתרת היהודית ובעקבות פעילותו הורשע בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור ונידון לשלוש שנות מאסר.
סגל נולד בחיפה לשלום סגל, יליד רומניה שעלה ארצה במסגרת העלייה הרביעית, שהוריו היו מהמשפחות המייסדות של שכונת אחוזת שמואל (אחוזה), איש האצ"ל ומזכיר בתנועת החרות לשעבר, ולאביבה סגל, ילידת אנגליה שעלתה ארצה ב-1947, וגדל בעכו. הוא בן אחיו של ידידיה סגל, איש האצ"ל שנחטף בידי אנשי ההגנה ומאוחר יותר נמצאה גופתו[1].
למד בתיכון הדתי "קנדי" בעכו. את שירותו בצה"ל עשה במערך הנ"מ וכמדריך טירונים. סיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, הצטרף ליישוב עפרה ונמנה עם ראשוני הירחון "נקודה".
בשנת 1980 השתתף, במסגרת ארגון הטרור שכונה לימים "המחתרת היהודית", בהתנקשות בראשי הערים הפלסטינים שחלקו בה היה מלכוד מכוניתו של ראש עיריית רמאללה, כרים ח'אלף, ומלכוד דלת המוסך של ראש עיריית אל-בירה, איבראהים טאוויל. מטען הנפץ הראשון התפוצץ וגרם לקטיעת רגלו של ח'אלף, והשני לעיוורונו של חבלן מג"ב סלימאן חירבאווי, שנשלח לנטרל את המטען.
סגל נתפס בשנת 1984 עם שאר חברי המחתרת והורשע בעברות של גרימת חבלה חמורה, החזקת נשק ופעילות בארגון טרור. הוא נידון לשלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי[2]. מאסרו קוצר בשליש. במהלך מאסרו כתב את הספר "אחים יקרים", העוסק בפעילותה של המחתרת.
סגל היה שדרן וראש מערכת החדשות ב"ערוץ שבע", עורך הירחון "נקודה", ובעל טור בעיתונים "חדשות", "מעריב", "בשבע", ידיעות אחרונות ו"מקור ראשון".
פרסם מספר ספרים: "התנחלות דמה", ספר סאטירי על המתנחלים; "ימית סוף", העוסק בקורות התנועה לעצירת הנסיגה מסיני; "והיום עוטפים בזה דגים", שנכתב במשותף עם אורי אורבך ו"כבשה טרפה זאב" שנכתב גם הוא עם אורבך ומציג את תגובת התקשורת והפוליטיקאים לטבח מערת המכפלה כצבועה לכאורה.
בשנת 2003 נבחר לחתן הפרס לביקורת התקשורת מטעם "האגודה לזכות הציבור לדעת". באותה שנה הועמד לדין, עם מנהלים נוספים בתחנת הרדיו "ערוץ 7", בגין חלקו בשידורים הבלתי חוקיים של התחנה, ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח[3].
ב-8 ביולי 2014 מונה לעורך הראשי בעיתון "מקור ראשון"[4]. הוא הגיש את תוכנית האקטואליה "ראש בראש" בערוץ הכנסת. בעבר הגיש יחד עם זהבה גלאון ואנשי ציבור מתחלפים אחרים. ב-2023 סיים את תפקידו[דרושה הבהרה].
ב-2025 פורסם ספרו "משיח בשדה בוקר" העוסק ביחסיו של בן-גוריון עם אנשי ימין, עם לאומיות, עם ארץ־ישראל השלמה, ונושאים נוספים שבין ימין לשמאל.[5]
סגל נשוי ואב לחמישה[6], בהם העיתונאים ארנון סגל ועמית סגל.
על ספריו: