ירוק בהיר - אזורי קינון; ירוק כהה - אזורי מחיה לאורך כל השנה; כחול - אזורי מחיה בעונת החורף.
זרון שדות באזור המחיה
זרון שדות (שם מדעי: Circus macrourus) הוא דורס יום השייך לתת משפחת הזרונים שבמשפחת הנציים. זרון השדות הוא הקטן בזרונים המבקרים בישראל, עדין מאוד ודק גזרה. זרון השדות הוא אחד מארבעה מיני זרון המגיעים לישראל: זרון סוף, זרון תכולוזרון פס. זרון השדות הוא הנדיר מבין הזרונים המופיעים בישראל, וכיום מוגדר בסכנת הכחדה עולמית.[2]
ביצת זרון שדות
פירושי שמו בשפות שונות
השם בערבית: מורזה בע'ת'א - "המתנפל המפתיע", מרמז על שיטת הציד האופיינית לו ולשאר הזרונים.
השם האנגלי: Pallid Harrier, מתייחס לצבעם הבהיר של הזכרים.
השם העברי: מעיד על בית גידולו העיקרי - שדות וערבות עשב.[2]
תיאור
הזכר קל לזיהוי בזכות לבושו הבהיר, כמעט לבן בחלקים התחתונים ואפור-תכלכל בחלקים העליונים והוא למעשה הדורס הבהיר ביותר באזורנו, עם כתם שחור מצומצם, דמוי מעוין צר, בקצה הכנף, באברות היד המרכזיות. הנקבות והצעירים בגוון כללי חום-אפור מפוספס, והם קשים להבדלה מהנקבות והצעירים של זרון תכול ובמיוחד של זרון פס. הנקבות גדולות וכבדות מהזכרים, אך כנפיהן מחודדות יחסית, ובקצותיהן ארבע "אצבעות" חופשיות, לעומת כנף מעוגלת ורחבה יותר, עם חמש "אצבעות" חופשיות, של זרון תכול.[2]
מידות
אורך גופו 40 - 49 ס"מ, מוטת כנפיו 102 - 109 ס"מ אצל זכרים, 109 - 119 ס"מ אצל הנקבות. ומשקלו 230 - 465 גרם.[2]
אזור מחיה
זרון השדות חי במישורים פתוחים של דשא ושיחים, ואף בערבות ובסואנות.[3] בישראל ניתן לצפות בו בצפון מערב הנגב, עמק החולה, עמק בית שאן ורמת הגולן.[4]
זרון שדות בתעופה
נדידה
תקופת הנדידה של זרון שדות היא בסתיו מסוף אוגוסט ועד לסוף נובמבר, כשהשיא הוא בין 20 בספטמבר ל-10 באוקטובר. באביב מתחילת מרץ עד סוף מאי, כשהשיא בין אמצע מרץ לתחילת אפריל. באביב ככל הנראה חולפים יתר זרונים מאשר בסתיו והם עפים דרך הנגב המערבי.[2] הזרון הוא חולף נדיר למדי, במספרים קטנים ובחזית רחבה, כמה מאות פרטים חולפים בשתי עונות הנדידה. זרוני שדות נצפו בסקרי הסתיו בעמקים הצפוניים בשנת 1994. כמו כן, זוהו 129 זרוני שדות ועוד 352 פרטים זוהו כזרון שדות או כזרון פס.
סכנות ואיומים
זרון שדות מאוים על ידי מגוון של גורמים, המרכזי ביניהם הוא הסבת שטחי ערבה לשטחים חקלאיים אינטנסיביים. כמו כן נפגע משינוי בתי הגידול על ידי רעייה ושרפות, משימוש ברעלים בחקלאות ומציד[2] והוא מוגדר כיום כמין הנמצא בסכנת הכחדה עולמית. ברחבי העולם, הזרון חולף במזרח אירופה, רוסיה, רומניה ואוקראינה, מהים השחור ומזרחה עד לימת באיקל. האוכלוסייה העולמית כיום מוערכת ב-9,000 עד 15,000 זוגות.[2]
תזונה
זרון השדות ניזון מיונקים קטנים ומציפורים. את הציפורים הוא מפתיע ממעוף נמוך ואיטי, כשהוא עט עליהם מלמעלה. בנוסף, לעיתים הוא תופס את הציפורים באוויר לאחר שהחרידן ממקומן, כשהן מתרוממות לעברו או לאחר מרדף קצר. זרון השדות מסתמך גם על שמיעתו בעת הצייד[דרוש מקור].
.jpg)
.jpg)
