ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה

ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה
Georges Thierry d'Argenlieu

לידה	7 באוגוסט 1889 ברסט, צרפת
פטירה	7 בספטמבר 1964 (בגיל 75) ברסט, צרפת
מקום קבורה	Avrechy
מדינה	צרפת
השכלה	קולז' סטניסלס בפריז אקול נאוואל
השתייכות	הצי הצרפתי
תקופת הפעילות	מ-1912
דרגה	אדמירל
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב גדול של לגיון הכבוד חבר מסדר השחרור צלב המלחמה 1939-1945 מדליית הרזיסטנס

דארז'נלייה (מימין) בשנת 1942 כאשר כיהן כמושל קלדוניה החדשה, ביחד עם הקצין האמריקאי בריגדיר ג'נרל אלכסנדר פאץ'

אדמירל ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה (בצרפתית - Georges Thierry d'Argenlieu; ‏ 7 באוגוסט 1889 - 7 בספטמבר 1964) היה קצין ימי, איש ציבור ואיש דת צרפתי, ששימש בתפקיד חשוב במסגרת הצי של צרפת החופשית במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה היה למושל הודו-סין ושימש בתפקיד זה במהלך השלבים הראשונים של מלחמת הודו–סין הראשונה.

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת

ד'ארז'נלייה נולד בברסט למשפחה בעלת מסורת ימית ודתית. אביו, אוליבייה תיירי ד'ארז'נלייה היה המפקח הראשי על הצי. ד'ארז'נלייה היה השלישי מבין שישה ילדים. שניים מאחיו בחרו בקריירה כקציני ים, ואילו אח נוסף, ושתי אחיותיו בחרו בקריירה כנזירים ונזירות קתולים. ד'ארז'נלייה הצטרף לאקדמיה הימית הצרפתית (École navale) כאשר היה בן 17.

בתחילת שירותו השתתף בהצטיינות במערכה במרוקו בשנת 1912 שהביאה לכריתת הסכם פס. על הצטיינות זו קיבל את אות לגיון הכבוד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כימאי בים התיכון. ב-1915 החל בהליכים לקראת כניסה למנזר בעודו משרת בצי. הוא קודם לדרגת "lieutenant de vaisseau" המקבילה לדרגת סגן בצה"ל ב-1917. בשנה שלאחר מכן, כאשר פיקד על ספינת סיור, הצטיין בהצלת ספינת תובלה נושאת חיילים.

עוד בשנת 1915 בשירותו בים התיכון ובמלטה עמד בקשר עם נזירי המסדר הכרמליתי, והושפע מהם עמוקות. בשנת 1917 פגש בנזירה ז'וזפין רומב (Rumebe) והיא חיזקה את אמונתו הקתולית^[1] בהשפעתה שהה זמן מה בכנסיית גבירתנו של ארון הברית באבו גוש.^[2] לאחר מכן החל בלימודי תאולוגיה ברומא והצטרף אל המסדר הכרמליתי, כשהוא נוטל לעצמו את השם "לואי דה לה טריניטה". ב-1921 נטל עליו את נדרי הנזירות, ובמשך ארבע שנים המשיך בלימודיו באוניברסיטה הקתולית בליל. ב-1932 קיבל את משרת ראש המנזר הכרמליתי בפריז.

מלחמת העולם השנייה

הצטרפות לצרפת החופשית

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ד'ארז'נלייה למילואים כקצין ימי, ובשנת 1940 הועלה לדרגת "capitaine de corvette" המקבילה לדרגת סרן בצה"ל. במהלך המערכה על צרפת בשנת 1940 נשבה, כאשר הגן על מתקני הנמל בשרבור. לאחר שלושה ימים הצליח להימלט מרכבת האסירים בדרכה לגרמניה, ומצא את דרכו לבריטניה.

בבריטניה היה שארל דה גול מארגן את שרידי הצבא הצרפתי, חיילים, ימאים וטייסים, שהצליחו להימלט מן התבוסה, לכלל צבא המכונה צבא צרפת החופשית. בתחילה נתקל בהתנגדות, שכן בריטניה ניסתה לשמור על יחסים עם משטר צרפת של וישי, וטרם התגבשה החלטה לתמוך במאמציו של דה גול, ונמנע ממנו לפגוש את הימאים שהגיעו לבריטניה ולדבר איתם. בתנאים אלו הייתה חשיבות עליונה לכל קצין שהצטרף אל צבאו של דה גול. ד'ארז'נלייה היה בין הראשונים שהצטרפו לדה גול, אחד מבין שלושה קצינים בדרגתו שעשה זאת עוד ביוני 1940.^[3] בתחילה התכוון לבקש לשרת ככומר צבאי, אך לבסוף קיבל תפקיד במערך הימי הלוחם של צי צרפת החופשית. ד'ארז'נלייה היה זה שהציע לדה גול את השימוש בצלב לוריין כסמל תנועת צרפת החופשית.

מבצעים ראשונים באפריקה

ד'ארז'נלייה נטל חלק בפעולה הראשונה, והכושלת, של צבא צרפת החופשית, הקרב על דקר. ביחד עם קצינים אחרים הגיע, ב-23 בספטמבר 1940 אל חופי דקר שהוחזקה על ידי אנשי צרפת של וישי וביקש למסור איגרת מדה גול למושל דקר. הוא נענה ביריות ונפצע קשה. הפעולה כשלה, ודקר לא נפלה לידי אנשי צרפת החופשית.^[4] ד'ארז'נלייה טופל במשך שישה שבועות בבית חולים בדואלה שבקמרון, ואז החלים ושב לשדה הקרב.^[5]

במהלך הקרב על גבון, בו כבשו כוחות צרפת החופשית את גבון, המוחזקת בידי אנשי וישי, הגיע ד'ארז'נלייה, ב-9 בנובמבר 1940 בראש כוח ימי הכולל שתי ספינות אל נמל ליברוויל. לאחר חילופי דברים, וניסיונות לפתור את המשבר בדרכי שלום, הטביע את הספינה "בוגנוויל" שהגנה על הנמל, ואיים על העיר, כאשר בה בעת פעלו כוחות קרקע בפיקודו של הגנרל פיליפ לקלרק בשדה התעופה של העיר. הוא ביקש, וקיבל, את כניעתו של מפקד העיר, גנרל טאטי.^[6]

ינואר 1941 מונה ד'ארז'נלייה על ידי דה גול למפקד הראשון של מסדר השחרור. במרץ 1941 נשלח לשליחות דיפלומטית בקנדה, לפעול לקידום מטרות צרפת החופשית שם.

מושל מושבות צרפת באוקיינוס השקט

במאי 1941 מינה דה גול את ד'ארז'נלייה למושל כללי של מושבות צרפת באוקיינוס השקט שהיו בשליטת צרפת החופשית. ההברידים החדשים, פולינזיה הצרפתית (הכוללת את גם האיים הגדולים טהיטי ומוראה), וקלדוניה החדשה היו בשליטת צרפת החופשית, בעוד שאיי ואליס ופוטונה היו בשליטת וישי עד מאי 1942. במסגרת זו ניסה ד'ארז'נלייה ליצור שיתוף פעולה אזורי בין כל המתנגדים למדינות הציר, ואף נפגש עם צ'יאנג קאי שק.

בספטמבר 1941 צורף אל "הוועד הלאומי" שהקים דה גול כמעין ממשלה זמנית.^[7] בדצמבר 1941 הועלה לדרגת קפיטן.

לאחר המתקפה על פרל הארבור קיבלו לפתע מושבות צרפת באוקיינוס השקט, בהן משל ד'ארז'נלייה משמעות אסטרטגית. הכוח היפני הפולש איים על אוסטרליה, והמושבה בקלדוניה החדשה הפכה לנקודת מפתח בדרכו של כל כוח פולש אל יבשת האי. אנשי וישי, בראשות המושל הכללי מטעם וישי בהודו סין, האדמירל ז'אן דקו (Jean Decoux) ציפו לנפילת האיים לידי יפן, שאולי תשיב אותם לריבונות וישי, ועשו כל מאמץ להמריד את תושבי האיים כנגד שלטון צרפת החופשית. ד'ארז'נלייה שיווע לכוח אדם ולסיוע. ב-25 בפברואר 1942 הגיע אל האיים הגנרל האמריקאי אלכסנדר פאץ' על מנת לארגן את הגנתם. הוא הגיע מלווה בסיוע יבשתי והחל לארגן את הגנת האיים. עם הגיעו הסתכסך פאץ' עם ד'ארז'נלייה, וכל אחד מהם חשב כי השני חותר תחת סמכויותיו, ומנסה להתערב בענייניו ולקבל סמכויות על אנשיו. לאחר התערבותו האישית של דה גול יושרו ההדורים, אך בינתיים הובסו היפנים בקרב ים האלמוגים סכנת הפלישה חלפה, ופאץ' נשלח לפקד על הכוחות האמריקאים בקרב גוודלקנל^[8] ב-27 במאי 1942 פיקד ד'ארז'נלייה על כיבושם של איי ואליס ופוטונה מידי אנשי וישי.^[9]

לצד דה גול בשחרור צרפת

לאחר סיום תפקידו באוקיינוס השקט, עמד ד'ארז'נלייה לצידו של דה גול במגעיו הדיפלומטיים והפוליטיים בצפון אפריקה באירופה ובאמריקה. ביולי 1943 הועלה לדרגת תת-אדמירל. ב-14 ביוני 1944 היה בין המלווים את דה גול בנחיתתו ההיסטורית על אדמת צרפת בסמוך לאחר הפלישה לנורמנדי^[10] לאחר שחרור פריז, ב-26 באוגוסט 1944, היה ד'ארז'נלייה בין העומדים לצידו של דה גול, כאשר עלה אל קבר החייל האלמוני שמתחת לשער הניצחון בפריז^[11] בדצמבר 1944 מונה לאדמירל משנה, ובאפריל 1945 השתתף במשלחת הצרפתית לוועידת סן-פרנסיסקו והיה בין המעצבים של ארגונו של האו"ם.^[12]

הודו-סין

ב-16 באוגוסט 1945 מונה ד'ארז'נלייה על ידי דה גול להיות לנציב עליון על מושבות צרפת בהודו-סין, ולהשיב את הסדר והריבונות הצרפתית למושבות אלו. בתחילה נשלח אל העיר צ'אנדנגר שבהודו הצרפתית, שכן בירת הודו סין סייגון הייתה מוחזקת בידי היפנים. ב-5 באוקטובר 1945 נכנס אל סייגון הגנרל פיליפ לקלרק וב-31 באוקטובר הגיע לעיר ד'ארז'נלייה.^[13] במשרה זו היה ד'ארז'נלייה בעל אוטונומיה רבה לפעול לפי הבנתו את המצב, וזאת בשל המרחק הגאוגרפי הרב והניתוק בין פריז ובין סייגון. היסטוריונים סבורים כי ד'ארז'נלייה לא היה האיש המתאים לשירות במשרה זו בתקופה רגישה זו, שכן רקעו האישי הביא אותו להאמין כי נשלח על ידי דה גול למשימה היסטורית של שמירת הריבונות הצרפתית והשבת גדולתה ההיסטורית של צרפת בחבל הארץ אליו נשלח.^[14]

היה על ד'ארז'נלייה להתייחס אל הממשלה הנפרדת שהקים הו צ'י מין בצפון וייטנאם, ואל המגעים שקיים עם הנציג הצרפתי ז'אן סיינטני. במרץ 1946 הגיעו סיינטני והו להסכם שהכיר בווייטנאם כמדינה עצמאית. ד'ארז'נלייה סירב להכיר בהסכם זה. פגישתו עם הו צ'י מין ב-24 במרץ 1946 לאחר חתימת ההסכם לא הביאה לתוצאות, אלא רק החמירה את הסכסוך עם לקלרק, שעזב את האזור ביוני 1946. ביוני 1946 הועלה לדרגת אדמירל. ב-1 ביוני 1946, הכריז על הקמת רפובליקה של קוצ'ין-סין, בדרום וייטנאם, שבירתה סייגון, וזאת בניגוד לעמדת הו צ'י מין, ועל מנת לסכל דרישותיו.

ב-23 בנובמבר 1946 נורתה יריית הפתיחה במלחמת הודו-סין הראשונה, כאשר בעקבות סכסוך על מכס באזור העיר האיפונג, הידרדר המצב במהירות לאולטימטום שניתן לאנשי הוייט מין, ולאחר מכן למתקפה קרקעית, ימית וארטילרית על האיפונג שהביאה למותם של 6,000 אזרחים. ד'ארז'נלייה שהה באותם הימים בחופשה, ומקומו נתפס על ידי אנשי צבא, שראו לנכון לפתוח במתקפה.^[15] המטרה הצבאית הושגה, ואנשי הוייט מין עזבו את העיר האיפונג, אך שבו אליה עם תגבורת, והלחימה נמשכה מסביב לעיר עד דצמבר. הלחימה התפשטה גם להאנוי. הו צ'י מין עזב את העיר, והחל בלוחמת גרילה בהרים. הייתה זו תחילתה של לחימה שנמשכה שמונה שנים, והסתיימה בתבוסה צרפתית, ובעזיבת הצרפתים את הודו סין.

ב-5 במרץ 1947 שחררה ממשלת הרפובליקה הצרפתית הרביעית את ד'ארז'נלייה מתפקידו. ד'ארז'נלייה חזר לחיי הנזירות ביולי 1947.^[16] בתחילה שמר בידו את תפקיד "מפקד מסדר השחרור", אך בעיות בריאות קשות הביאו אותו לפרישה מן התפקיד בשנת 1958. ב-1964 מת בעיר ברסט ונטמן שם.

עיטורים

בין העיטורים שהוענקו לד'ארז'נלייה:

• הצלב הגדול של לגיון הכבוד.
• מסדר השחרור.
• "המדליה הצבאית" (Médaille militaire).
• צלב המלחמה בארצות החוץ (Croix de guerre des théâtres d'opérations extérieures).
• מדליית ההתנגדות (Médaille de la Résistance)
• חבר מסדר האמבט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה בוויקישיתוף

• ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. חיים גורן, ‏המוסדות הנוצריים באבו גוש בעת החדשה, קתדרה 62, דצמבר 1991
2. כנסיית גבירתנו של ארון הברית האתר של יעל בדיחי
3. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 88
4. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 118
5. ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה אתר מסדר השחרור, צרפתית
6. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 129
7. Free French 'Big 10', פלסטיין פוסט, 28 בספטמבר 1941
8. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 203
9. ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה אתר מסדר השחרור, צרפתית
10. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 236
11. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 317
12. ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה אתר מסדר השחרור, צרפתית
13. שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שלישי - "עם נושע", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 236
14. Alain-Gerard Marsot, The Crucial Year: Indochina 1946, Journal of Contemporary History Vol. 19, No. 2 (Apr., 1984), pp. 337-354 page 344
15. Alain-Gerard Marsot, The Crucial Year: Indochina 1946, Journal of Contemporary History Vol. 19, No. 2 (Apr., 1984), pp. 337-354 page 348
16. Cables in brief, פלסטיין פוסט, 29 ביוני 1947