רישום של רנסייר מאת ארתורו אספינוסה (Arturo Espinosa)
רנסייר התפרסם לראשונה בשנת 1965 כשותף לכתיבת החיבור "לקרוא את הקפיטל" (אנ') (ביקורת נאו-מרקסיסטית ל"הקפיטל" של קרל מרקס) יחד עם מורו דאז לואי אלתוסר ועם אטיין בליבר (אנ').[1]
בהמשך, רנסייר נפרד באופן פומבי מאלתוסר, על רקע מחלוקת סביב יחסם השונה למרד הסטודנטים במאי 1968 - רנסייר חש כי עמדתו התאורטית של אלתוסר אודות "האידאולוגיה" אינה מותירה מקום להתקוממות עממית ספונטנית.[2] בין השנים 1981-1975 רנסייר היה פעיל בכתב העת "Les Révoltes Logiques".
לאחר שיצא לדרך אינטלקטואלית עצמאית, רנסייר פרסם שורה של עבודות המתחקות אחר המושגים המרכיבים את האופן בו את מבינים השיח הפוליטי, כגון "אידאולוגיה" ו"פרולטריון". רנסייר ביקש לברר כיצד הפילוסופיה חושבת על מעמד הפועלים: הוא בחן האם מעמד הפועלים בכלל קיים, את הקשרים שבין המוני העובדים ו"ידיעה", והמגבלות הקיימות דווקא אצל הפילוסופים המכבדים את הפרולטריון. הלך רוח זה באה לביטוי הוא ספרו של רנסייר "Le Philosophe et ses pauvres" (בתרגום חופשי: הפילוסוף וענייו) משנת 1983.
לאחרונה כתב רנסייר בנושא זכויות האדם ובמיוחד את תפקידם של ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים בקביעת הסמכות לקבוע אילו קבוצות של אנשים, שוב בעיית ההמונים, מצדיקים התערבות של זכויות אדם ואפילו מלחמה.
פילוסופיה של החינוך
בשנת 1987 פורסם ספרו של רנסייר "Le Maître ignorant: Cinq leçons sur l'émancipation intellectuelle" (אנ') (בתרגום חופשי: מנהל בית הספר הבור: חמישה שיעורים באמנציפציה אינטלקטואלית). הספר נכתב עבור מחנכים ואנשי חינוך לעתיד. באמצעות סיפורו של יוסף ז'קוט (אנ'), רנסייר קורא תיגר על קוראיו להתייחס לשוויון כנקודת מוצא ולא כיעד חינוכי. בעשותו כן, הוא מבקש ממחנכים לנטוש את הנושאים והרטוריקה של חסרון תרבותי וישועה. במקום לחייב את תלמידי בית הספר להנחות את התלמידים לקראת מטרות מסוימות ומנכורת, רנסייר טוען כי מחנכים יכולים לתעל את האינטליגנציה השווה כדי להקל על צמיחתם האינטלקטואלית בכיוונים כמעט בלתי מוגבלים. מנהל בית הספר לא צריך לדעת דבר (וייתכן שהוא בור). רנסייר מתחיל עם הנחות כי כל שווים של אינטליגנציה וכי כל תרגיל חינוכי קולקטיבי המבוסס על עיקרון זה יכול לספק את התובנות שממנו ידע נבנה. הוא טוען כי העניים וחסרי הזכויות צריכים לחלוטין להרגיש שהם מסוגלים ללמד את עצמם את אשר הם רוצים לדעת. יתר על כן, כל אחד יכול להוביל, והמדוכאים לא צריכים לחוש כפופים למומחים או להסתמך על אחרים, אלא על האמנציפציה האינטלקטואלית שלהם.
ז'קוט דגל ב"שוויון האינטליגנציה" וטען כי אדם בור יכול ללמד אנשים בורים נוסף. רנסייר פיתח את הרעיון הזה בספרו, באומרו כי "ישנה הסתייגות בכל פעם שאינטליגנציה אחת כפופה לאחרת ... מי שמלמד בלי לשתחרר מסתייג".[3][4]
אסתטיקה
בשנת 2000 פורסם ספרו חלוקת החושי. בספר זה רנסייר מבקש להחזיר את הדיון האסתטי מהעיסוק ביופי ואמנות לעיסוק ב"חושי". בספר רנסייר מבין ומנסח מחדש את משמעותו של מושג החושי, ובוחן כיצד המושג טומן בחובו את הקשר בין האסתטי לבין הפוליטי. רנסייר מוצא באמנות מרחב מועדף המאפשר לחושי להתגלות. בספר הוא דן בין היתר בתפיסות האסתטיות של אפלטון, אריסטו וקאנט.
ביבליוגרפיה נבחרת
חיבורים בעברית
ז'אק רנסייר, חלוקת החושי, האסתטי והפוליטי (2000) (תרגום מצרפתית: שי רוז'נסקי; עריכה מדעית עדי אפעל), תל אביב: רסלינג, 2008.
The Ignorant Schoolmaster: Five Lessons in Intellectual Emancipation (1987, tr. 1991) - ISBN 0-8047-1969-1.
The Names of History: On the Poetics of Knowledge (1994) - This is a brief book, arguing for an epistemological critique of the methods and goals of the traditional study of history. It has been influential in the philosophy of history
On the Shores of Politics (1995): ISBN 0-86091-637-5
Disagreement: Politics and Philosophy (1998) ISBN 0-8166-2844-0.
Short Voyages to the Land of the People (2003): ISBN 0-8047-3682-0
The Politics of Aesthetics: The Distribution of the Sensible, ed. and transl. by Gabriel Rockhill (2004): ISBN 978-0-8264-8954-8
The Philosopher and His Poor, ed. Andrew Parker, co-trans. John Drury, Corinne Oster, and Andrew Parker (2004): ISBN 978-0-8223-3274-9
Dissensus: On Politics and Aesthetics (2010): ISBN 978-1-84706-445-5
Chronicles of Consensual Times (2010), tr. by Steven Corcoran: ISBN 978-0-8264-4288-8
The Politics of Literature (2011), tr. by Julie Rose: ISBN 978-0-7456-4531-5
Staging the People: The Proletarian and His Double (2011), tr. by David Fernbach: ISBN 978-1-84467-697-2
Althusser's Lesson (2011) - The first English translation of Rancière’s first book, in which he explores and begins to move beyond the thought of his mentor, Louis Althusser (tr. by Emiliano Battista) ISBN 978-1-4411-0805-0
Mute Speech: Literature, Critical Theory, and Politics (2011), tr. by James Swenson: ISBN 978-0-231-15103-0
Mallarmé: The Politics of the Siren (2011), tr. by Steven Corcoran: ISBN 978-0-8264-3840-9
Aisthesis: Scenes from the Aesthetic Regime of Art (2013), tr. by Zakir Paul: ISBN 978-1-78168-089-6
Bela Tarr, the Time After (2013), tr. by Erik Beranek: ISBN 978-1937561154
Modern Times (2017) : ISBN 978-953-7372-31-6 - 4 essays on temporality in art and politics, originally written in English
The Lessons of Rancière. Samuel A. Chambers. (New York: Oxford University Press, 2013).
Jacques Rancière: An Introduction, by Joseph Tanke. (New York & London: Continuum, 2011).
Jacques Rancière: Politics, History, Aesthetics. Eds. Phil Watts and Gabriel Rockhill. (Durham & London: Duke University Press, 2009). Also includes an afterword by Rancière: "The Method of Equality: An Answer to Some Questions".
Politica delle immagini. Su Jacques Rancière, ed. by Roberto De Gaetano (Cosenza: Pellegrini, 2011). Includes essays by Rancière.
.jpg)
