ויסקי אה גו גו (אנגלית: Whisky a Go Go) הוא מועדון לילה בשדרות סאנסט, שבמערב הוליווד, לוס אנג'לס.
היסטוריה
המועדון הוקם בשנת 1958, תחילה בעיר שיקגו במדינת אילינוי. שמו ניתן לו כאזכור למועדון "Le Whisky à Go-Go", אשר נוסד בפריז בשנת 1947, ושימש מקום מפגש פופולרי לחיילים אמריקאים (à gogo בצרפתית משמעותו 'בשפע')[1]. בשנת 1966 נפתח סניף נוסף של המועדון בוושינגטון די.סי. המועדון זכה לכינוי "הדיסקוטק האמריקאי האמיתי הראשון".
"
הסניף בשדרות סאנסט נפתח ב-16 בינואר 1964. אף על פי שהמועדון הוכרז כדיסקוטק, במקום נערכו מאז הקמתו הופעות חיות. בין השאר ההופעות הראשונות של להקת "הדלתות", שהייתה להקת הבית לזמן מה[2], וההופעות של אוטיס רדינג שהוקלטו ויצאו לאור אחר כך באלבום[3]. למועדון היה תפקיד חשוב בקריירות מוזיקליות רבות, במיוחד עבור להקות שבסיסן בדרום קליפורניה, בהם הבירדס, באפלו ספרינגפילד ולאב. להקתו של פרנק זאפה "אימהות ההמצאה" זכו לחוזה הקלטות על סמך הופעה במועדון[4].
באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, המועדון אירח מופעי קברט, כולל המופע הוותיק The Cycle Sluts. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 המוקדמות, המועדון אירח מספר מוזיקאים מסיאטל שיהיו חלק מתנועת הגראנג', כולל להקת סאונדגארדן.
ב-12 בספטמבר 2016 השיק המועדון ערוץ טלוויזיה רשמי בפלטפורמת Roku Connected TV. ערוץ Whisky a Go Go משדר ווידאו קליפים, קונצרטים ותוכן קשור שהוקלטו על פני 52 שנות ההיסטוריה שלו.
בישראל
בישראל פעלו שני המועדונים בשם "ויסקי אה גוגו", הראשון בשנים 1965–1967, והיה בבעלות רפי שאולי ושותפים נוספים[5].
השני פעל בנמל תל אביב בעשור הראשון של המאה ה-21[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הצרפתים יצאו למלחמה על הויסקי, הַבֹּקֶר, 26 בדצמבר 1958
- ^ בן שלו, מת ריי מנזרק, קלידן להקת “הדלתות”, באתר הארץ, 21 במאי 2013
- ^ בן שלו, רגע השיא של אוטיס רדינג, אחד הזמרים הגדולים בתולדות הסול, הרוק והפופ, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2016
- ^ Ken Hunt, Elmer Valentine, The Guardian, 5 בפברואר 2009
- ^ הארץ, קיצור תולדות הדיסקו בארץ ישראל, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- ^ יעל סלומה, עכבר העיר, אופנת לילה: וויסקי א-גוגו, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
יצחק דנון, תביעה ב-165 אלף שקל נגד בעלי מועדון ויסקי א-גוגו בטענה לאפליה, באתר גלובס, 2 במרץ 2006
רועי שטיינברג, עכבר העיר, כמו בית זונות סלובקי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007