קייטל נולד בעיירה ליד הנובר לבעל אחוזה גרמני מן המעמד הבינוני. לאחר חינוך בבית הספר לקצינים בגטינגן, התגייס לצבא האימפריה הגרמנית בשנת 1901, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-46 (סקסוניה התחתית). בשנת 1909 הוא נישא לליזה פונטיין.
לאחר התבוסה במלחמה נותר קייטל בצבא, שנקרא באותה עת "רייכסווהר". היה לו חלק בארגון ה"פרייקור" (מיליציות ימניות קיצוניות המורכבות מיוצאי צבא, אשר דיכאו באלימות מרידות של גורמי שמאל קיצוני בגרמניה, כגון מרד הספרטקיסטים) באזור הגבול עם פולין, ולאחר מכן שירת כמדריך בבית הספר לפרשים בהנובר במשך שנתיים.
בשנה זו התגלתה שערורייה שהיו מעורבים בה הגנרלים ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש (פון בלומברג נשא לאישה פרוצה לשעבר ופון פריטש הואשם בקיום יחסים הומוסקסואליים עם זונה ממין זכר). מחשש לפגיעה ביוקרתו וכדי להימנע מלהסביר את הפרשה המביכה לעם הגרמני (אף על פי שקיימת סברה שהיטלר תכנן את כל הפרשה כדי לשבור את כוחו של מעמד הקצינים הפרוסי), החליט היטלר לשנות את מבנה הפיקוד הצבאי על ידי הקמת ה-OKW, מפקדת הכוחות המזוינים, והעמיד בראשה את קייטל[2]. בראש מחלקת המבצעים של הגוף החדש הועמד הגנרל אלפרד יודל. ב-1 בנובמבר1938 הועלה קייטל לדרגת גנרל-אוברסט. בסוף אוגוסט 1939, לקראת פתיחת מלחמת העולם השנייה, מונה קייטל ל"מועצת המיניסטרים להגנת המדינה" שהקים היטלר[3], וב-19 ביולי1940, לאחר כניעת צרפת, קיבל קייטל דרגת גנרלפלדמרשל[4].
מלחמת העולם השנייה
קייטל, שני משמאל בשורה הראשונה, בחברת היטלר ואנשי מטהו במאורת הזאב בפרוסיה המזרחית
במהלך מלחמת העולם השנייה נראה כי קייטל הוא מפקד זהיר וחלש אופי. הוא יעץ להיטלר נגד פתיחת מלחמת העולם השנייה[5], נגד הפלישה לצרפת ונגד הפלישה לרוסיה. בשני המקרים דחה היטלר את דעתו, בשני המקרים התפטר אך התפטרותו נדחתה. הפעם האחרונה שבה יצא נגד היטלר הייתה בשנת 1942, עת הדיח היטלר את פילדמרשל וילהלם ליסט, מפקד הכוחות הגרמנים בקווקז. גם הפעם לא התקבלה דעתו. היו אלו חילוקי הדעות היחידים שהיו לו עם היטלר, ופרט להם נטה לקבל את דעתו של היטלר בכל נושא. הוא תמך בהיטלר גם בוויכוח על הפקרת הארמייה השישית למצור הרוסי בקרב סטאלינגרד. עת הובא, ועמו הרמטכ"ל גנרל קורט צייטצלר וראש מחלקת המבצעים אלפרד יודל, ונשאל לדעתו על החלטת היטלר שלא לפרוץ את המצור, קרא לעבר היטלר: "פיהרר שלי, עמוד על הוולגה!".
בצייתנותו זו ציית גם לפקודות נפשעות בנוגע ליחס ליהודים ולשבויי מלחמה. הוא נתן להיינריך הימלר יד חופשית להשמדת העם היהודי בשטחים שבהם שלט הוורמאכט במזרח, ועודד את "פקודת הקומיסר" בה ניתנה הוראה לירות בכל פעיל קומוניסטי. תחת אחריותו הורעבו למוות מאות אלפי שבויים ששרדו את הניפוי ההתחלתי של "פקודת הקומיסר".
לאחר קשר העשרים ביולי, בו קשרו אנשי צבא בדרג גבוה קשר לרציחתו של היטלר ולהפלת המשטר הנאצי, מילא קייטל חלק בדיכוי המרידה, ושימש חלק מ"בית הדין הצבאי של כבוד", שנדרש על מנת להקנות ל"בית הדין העממי", שבראשו ישב ה"משפטן" רולנד פרייזלר, סמכות לשפוט את הקצינים הבכירים שהשתתפו בקשר. "בית הדין העממי" שלידיו העביר קייטל את הסמכות לדון בעניין הקצינים כלל הליכים בלתי הוגנים ומשפילים, וגזר הדין היה לרוב מוות משפיל בתלייה ממיתרי פסנתרים המחוברים לאנקול קצבים. ההוצאות להורג צולמו, והוקרנו למספר נבחרים הסמוכים לחוגו הפנימי של הפיהרר, ובהם קייטל.
עם ההתקדמות הסובייטית לעבר ברלין, הפציר קייטל בהיטלר לעזוב את העיר לפני תחילת הקרב על ברלין[6]. לאחר שהיטלר סירב, שקל קייטל לחטוף אותו, אך ויתר על התוכנית כשהתברר לו שלא יוכל לגבור על שומרי ראשו של היטלר.
לאחר תבוסת גרמניה חתם קייטל ב-8 במאי1945 על מסמך הכניעה (השני, לפי דרישת הסובייטים) בברלין, בשם צבא גרמניה[7][8]. ב-13 במאי נעצר והובא למשפט בפני הטריבונל הבינלאומי במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים כנגד השלום, תכנון ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. להגנתו טען כי הוא "מילא את פקודות הממונים עליו". הגנה זו לא התקבלה, והוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום ונידון למוות בתלייה. בקשתו להיות מוצא להורג על ידי כיתת יורים נדחתה והוא נתלה בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946. מילותיו האחרונות היו "אני קורא לאלוהים האדיר לרחם על העם הגרמני. יותר משני מיליון חיילים גרמנים הלכו למותם בשביל ארץ האבות לפניי, אני הולך עכשיו בעקבות בניי - הכול למען גרמניה". הוצאתו להורג, שבוצעה בידי התליין ג'ון וודס, נמשכה 24 דקות.
_25Jahre_BAR.svg){kind=small}
