פִיהְרֶר (בגרמנית: Führer, האזנהⓘⒾ, מילולית: מנהיג, מדריך) הוא ראש המדינה על פי שיטת המשטר הנציונל-סוציאליסטית. הנאציזם קובע כי בראש המדינה מוצב אדם יחיד והוא שליט אבסולוטי משתי בחינות: ראשית, המנהיג אחראי לכלל ענייני המדינה ולו הסמכות המוחלטת בכל החלטה בענייני המדינה; שנית, המנהיג הוא בלעדי, אין זכות לערער עליו והוא שולט במדינה עד יום מותו ולאחריו נבחר מנהיג חדש למדינה.
עקרון הפיהרר
ערך מורחב – עקרון הפיהרר
"עקרון המנהיג" ("פיהררפרינציפ"), שולב באידאולוגיות של המאה ה-19 וה-20, ולפיו חייל או אזרח מחויב כלפי הממונה עליו. בהקשר המדינתי, הובן מושג זה, בצייתנות שנדרשה על ידי הפיהרר שאחראי על כל המדינה ועל כל אזרחיה. כל בעלי התפקידים בממשל כפופים לפיהרר ישירות.
עקרון המנהיג שולב גם באידאולוגיה הנאצית. רבים מאזרחי גרמניה הנאצית הביעו נאמנות מוחלטת לפיהרר, מכיוון שראו בו את המנהיג שיציל את האומה מהמצב הקשה בו הייתה שרויה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הן בשל תחושת ההשפלה שחשו גרמנים רבים בעקבות התבוסה במלחמה, הן בשל הגזרות שהוטלו על גרמניה בעקבותיה במסגרת חוזה ורסאי, והן לנוכח קשיי המשילות הגדולים של רפובליקת ויימאר ותעמולה שלטונית.
המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ו"הפיהרר"
התואר פיהרר שימש כתוארו של יושב ראש המפלגה הנציונל-סוציאליסטית. בשנת 1933, כאשר נכנסה לשלטון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, מונה ראשה אדולף היטלר לתפקיד הרייכסקאנצלר. באותה תקופה עדיין נהג בגרמניה משטר רפובליקני, ובו ראש הרשות המבצעת הוא הקאנצלר (המקביל לתואר ראש הממשלה), ובראש המדינה עומד נשיא, שכוחו מוגבל אך הוא בעל סמכויות משמעותיות.
הנשיא דאז היה פאול פון הינדנבורג. לאחר מותו של הינדנבורג ב-1934 אוחדו משרות הקאנצלר והנשיא לכדי משרה אחת בידי היטלר, אשר נשאה את התואר פיהרר וקאנצלר. לאחר מותו של היטלר בפיהררבונקר ב-1945 מונה על פי צוואתו של היטלר קרל דניץ לנשיא גרמניה ויוזף גבלס מונה לקאנצלר. יוזף גבלס התאבד גם הוא למחרת, ודניץ החזיק במשרתו 8 ימים עד כניעת גרמניה לבעלות הברית ב-8 במאי, אז בוטלה משרת הפיהרר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
