הרכבת התחתית של מוסקבה (ברוסית: Московский метрополитен, מוסקובסקי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת במוסקבה, עיר בירתה של רוסיה וחלקית במחוז מוסקבה, ברציפות מאז שנת 1935. רכבת תחתית זו היא אחת הענפות בעולם וכוללת 268 תחנות ב-14 קווים שונים שאורכם הכולל מגיע ל-466 קילומטר.[1] בין קווים אלה נמצא גם קו הרכבת התחתית הארוך בעולם, הקו הטבעת הגדול (רוסית: Большая кольцевая линия), שאורכו הוא 70 קילומטר. מערכת הרכבת התחתית של מוסקבה נודעת בעולם גם בזכות תחנותיה, הנחשבות למפוארות בעולם. מבחינת אורך הקווים הכולל נמצאת הרכבת התחתית של מוסקבה במקום 9 בעולם ובמקום 1 באירופה. מבחינת כמות נוסעים שנתית - במקום 7 בעולם ובמקום 1 באירופה.
היסטוריה
פרויקט הרכבת התחתית של מוסקבה הובל על ידי שר התחבורה של ברית המועצות לזר קגנוביץ' והיא נקראה על שמו. בשנת 1955, בעקבות הדחת קגנוביץ' מתפקידיו וסילוקו מהמפלגה הקומוניסטית, שונה שמה של הרכבת התחתית ל"רכבת התחתית של מוסקבה על שם לנין". המערכת נבנתה כחלק מתוכנית הפיתוח של מוסקבה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הקו הראשון נפתח ב-15 במאי1935 וחיבר בין התחנות "סוקולניקי" (Сокольники) ו"פארק קולטורי" (פארק התרבות) (Парк культуры) עם הסתעפות לכיוון תחנת "סמולנסקיה" (Смоленская). בשנת 1938 נפתח קו שני בין תחנות "סוקול" (Сокол) לתחנת "פלושצ'אד סברדלובה" (כיכר על שם סברדלוב) (Площадь Свердлова). שם התחנה שונה ב-1990 - ל"תאטרלנאיה" (התיאטרון),( Театральная), מעט לאחר מכן החלו העבודות לבניית קו שלישי.
היכולת של ברית המועצות להקים את המערך הזה נשענה רובה ככולה על כפייה וניצול אכזריים של אזרחים רוסים, בעיקר "דיסידנטים", ובייחוד של מיעוטים ולאומים אתניים לא רוסיים, שרבים מהם מתו בזמן הבנייה. ניתן לומר שמערך הרכבת התחתית של מוסקבה הוא מוזאון הנצחה ענק לעבודות הכפייה של המשטר הטוטליטרי.
מלחמת העולם השנייה קטעה את פיתוחה של המערכת. בסתיו שנת 1941 שימשו מנהרות הרכבת בתור מקלטים לתושבי מוסקבה בעת הפגזות, בדומה למנהרות הרכבת התחתית של לונדון. בזמן המלחמה פונו חלק מהרכבות מהמנהרות ופורסם צו של משרד ההגנה הסובייטי שהורה על הריסת תשתיות הרכבת התחתית במקרה שצבא ורמאכט יגיעו לשערי מוסקבה.
לאחר המלחמה שוקמה מערכת הרכבת התחתית וקווים נוספים נבנו. חלק מהקווים נבנו עם ראשית המלחמה הקרה והם נועדו לשמש מקלטים לשעת הצורך, ולכן נחפרו בעומק רב. באותן השנים הוחלט גם על בניית קו קולצביה, שהוא קו מעגלי באורך של כ-20 קילומטר ובתחילת המאה ה-21 הוא אחד הקווים העמוסים ביותר במערכת.
בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 נבנו קווים רבים שחוברו רק עם הקו המעגלי ב"רדיוסים" ובשנות ה-70 הוארכו קווי רדיוס אלה וחוברו עם קווים נוספים. מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 נבנו הקווים "קלינינסקאיה" (Калининская) ו"סרפוכובסקו-טימיריאזבסקאיה" (Серпуховско-Тимирязевская) שהחל כקו רדיוס והוארך, ומאז הוא חוצה את העיר כולה.
במאה ה-21
לכל אחד מ-14 הקווים נקבעו שלושה אמצעי זיהוי: שם, מספר וצבע.
אמצעי התמצאות שימושי לנוסעים משמש המגדר של הדובר במערכת הכריזה ברכבת: כאשר הרכבת מתקרבת למרכז העיר קול של גבר מכריז על התחנות וכשמתרחקים ממרכז העיר לשכונות מרוחקות מוחלף הקול המכריז לקולה של אישה. בקו העגול (הקו החום) ננקטה הבחנה דומה: ברכבת הנוסעת בכיוון השעון קול של גבר מכריז על התחנות, וברכבת הנוסעת נגד כיוון השעון הכריזה משתמשת בקול של אשה. הרכבת התחתית פועלת בין השעות 5:00 בבוקר עד 1:00 בלילה. בשעות שיא תדירות הרכבת היא 90 שניות ברוב הקווים.
ניתן לרכוש סוגים שונים של כרטיסים נקראים "ידיני" (ברוסית - Единый), יש כמה סוגים של הכרטיס, מכרטיס לכניסה בודדת ועד כרטיס המאפשר 70 כניסות בחודש הנקר. בנוסף יש כרטיס הנקרא "טרויקה" (אנ') (Тройка) המאפשר להטעין עד 3000 רובל וניתן לעבור באמצעותו באמצעי התחבורה הציבורית השונים בעיר עד 90 דקות ובנוסף, ניתן להשתמש בו במטרו. לאחר שאדם נכנס לתחומי התחנה הוא חופשי לנסוע בכל קו ולהחליף לכל קו ללא תשלום נוסף עד שהוא יוצא מתחומי הרכבת. נכון לינואר 2018 כניסה בודדת עולה 55 רובל ושתי כניסות עולות 110 רובל.
סטטיסטיקה
שלט רחוב המסמן את הכניסה לתחנת מטרו במוסקבה
הרכבת מפרסמת נתונים מספריים וסטטיסטיים על מערכת הרכבות. בשנת 2023 דווחו, בין השאר, הנתונים הבאים:
כמות נוסעים כוללת בשנת 2023 — 2.29 מיליארד נוסעים (מקום 9 בעולם ומקום 1 באירופה).
הכמות המקסימלית של נוסעים ביממה בשנת 2021 — 7.54 מיליון נוסעים.
האורך הכולל של המערכת בשני כיווני הנסיעה — 466.6 ק"מ.
מספר תחנות — 268
מספר דרגנועים — 1098
כמות קרונות בשימוש — 6,500
מהירות רכבות ממוצעת — 41.61 קמ"ש
תחנות הרכבת התחתית
פתיחת התחנה ה-200 סלרייבו בפברואר 2016
נכון לספטמבר 2024 ברכבת התחתית של מוסקבה ישנן 268 תחנות (2 מהן סגורות זמנית). להלן חלק מתחנות ייחודיות:
מטרו 2 הוא קו סודי של הרכבת שקיים על פי טענות לא רשמיות ומיועד לשימוש חירום במקרה שמוסקבה תותקף. במצב זה המסילה תשמש כמקלט לראשי השלטון, אנשי צבא רמי דרג ומשפחותיהם. לפי המסופר הקו עובר מתחת למפלס הקווים הציבורי, ועובר מתחת לקרמלין, לאוניברסיטת מוסקבה, לספרייה של רוסיה ובעוד מגוון מבני ציבור וממשלה. הקו מתחבר לשתי תחנות ציבוריות.
.jpg)
