בית הכנסת ומרכז קהילת וירטמברג שנבנו בשנת 1952 במקום בו עמד בית הכנסת העתיק שנהרס בליל הבדולח
הקהילה היהודית בשטוטגרט הוקמה רק בראשית המאה ה-18 אף על פי שנוכחות יהודית בעיר שטוטגרט ובסביבתה תועדה כבר במאה ה-13.
בין המאה ה-14 למאה ה-18
במחצית הראשונה של המאה ה-14 יהודי שטוטגרט התגוררו באזור הרחובות דורותינשטראסה ויודנגאסה (גר')[1], שם הוקמו בית הכנסת ובית הספר היהודי הראשון. הקהילה הושמדה בשנת 1349 לאחר שהיהודים הואשמו בגרימת מגפת המוות השחור. בתחילת המאה ה-15 חזרו לעיר יהודים בודדים שהצליחו לקבל כתבי חסות מהדוכסים ומהרוזנים המקומיים.
במשך שלוש מאות השנים הבאות, רק יהודים מעטים הצליחו להתבסס בעיר הודות לקשרי המסחר שקיימו עם יהודי הסביבה ולכתבי חסות שהוענקו להם על ידי השליטים המקומיים. בשנת 1679 בוטל איסור ההתיישבות בעיר ובשנת 1706 יהודים הורשו לעסוק במסחר בירידים המקומיים. בראשית המאה ה-18 מספר היהודים בעיר אפשר הקמת קהילה. בתיעוד משנת 1721 מוזכר מקווה טהרה והעובדה שחל איסור על יהודים לבצע טקסי ברית מילה בבית הכנסת. בתיעוד מאוחר יותר מוזכר היתר להקמת מוסד לשחיטה כשרה ואיסור על הלנת יהודים זרים בעיר. הקהילה גדלה ושגשגה למרות הקשיים וההתנגדות המתמדת של התושבים הנוצרים.
המאה ה-19
מצבם של יהודי שטוטגרט השתפר מאוד לאחר הקמת ממלכת וירטמברג בשנת 1806 והתחזקותה של העיר כמרכז שלטוני. עם זאת רק יהודים אמידים שהונם נעמד בעשרים אלף גילדן ויותר, או כאלה שהביאו תועלת רבה לממלכה, הורשו להתיישב בעיר. בשנת 1828 נחקק חוק בעניין החינוך היהודי. ב-3 באוגוסט 1832 פורסם צו שהתיר הקמת קהילה עצמאית שמנתה באותה עת מאה עשרים ושישה חברים ושטוטגרט הוגדרה כמקום מושבו של הרב הראשי. בשנת 1834 נרכשה קרקע להקמת בית קברות יהודי בהוֹפֶּלְהאַואֶר. בית הכנסת השלישי נחנך ב-1837, וב-1861 נבנה בית כנסת נוסף, גדול יותר בסגנון נאו-מורי. הבניין נהרס בשנת 1938 באירועי ליל הבדולח. בית כנסת חדש נבנה באותו מקום בשנת 1952.[2]
האנדרטה לזכר החיילים היהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה
המאה ה-20 והמאה ה-21
כל בתי הכנסת, שרובם נבנו במאה ה-19, ומוסדות יהודיים רבים אחרים נחרבו במהלך ליל הבדולח. הגברים היהודים נעצרו על ידי הגסטפו מיד לאחר הפוגרום והובלו לכלא משטרת וֶלצהַיים או למחנה הריכוז דכאו. בין השנים 1941 - 1945,שטוטגרט שימשה תחנת מעבר בה רוכזו יהודי ויטמברג לפני שליחתם למחנות ההשמדה.
בעת הקמת המדינה הפדרליתבאדן-וירטמברג בשנת 1952 חיו בשטחה רק מאות בודדות של יהודים. הקהילה גדלה מעט בשנים שלאחר התפרקותה ברית המועצות הודות להגירת יהודים מתחומה. הקהילה היהודית של וירטמברג (בגרמנית Israelitische Religionsgemeinschaft Württembergs) שמרכזה בשטוטגרט משרתת את יהודי שטוטגרט, אסלינגן, אולם, רויטלינגן והיילבורן. היא הוקמה מחדש בשנת 1945 כמוסד המוכר על ידי המדינה ומונה כ-3,000 חברים.
אנדרטה לזכר חיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה
אנדרטה שהוקמה בהוהנפארק
בבית הקברות פראג (בגרמנית Pragfriedhof) (לשם אין קשר לפראג בירת צ'כיה), בית הקברות הגדול ביותר בשטוטגרט, קיימת מאז שנת 1874 חלקה יהודית. ב-3 ביולי 1925 נחנכה בה, ביוזמת ברית חיילי החזית היהודים, אנדרטה לזכר החיילים היהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. האנדרטה הוקמה בחלקה הצבאית, שם הובאו למנוחות שמונה עשר חיילים יהודים שנפלו במלחמה בשורות הצבא הגרמני. על האנדרטה נחקקו שמותיהם של כל החיילים היהודים בני שטוטגרט שנפלו במלחמה, כולל אלה שלא הובאו לקבורה במקום. סביב הקברים והאנדרטה ניטעה חורשה המשמשת מקום שקט להתייחדות עם זכר הנופלים. עלות האנדרטה, בסך 12,000 מארק מומנה מתרומות הקהילה היהודית.[3]
אנדרטאות לזכר קורבנות המשטר הנאצי
אנדרטה לזכר 2,498 "האחים והאחיות שנרצחו בין השנים 1933 – 1948", הוקמה בחלקה היהודית בבית הקברות פראג בשנת 1947 ביוזמת הקהילה היהודית של וירטמברג.
בשנת 2006 נחנכה האנדרטה לזכר 2,600 יהודי וירטמברג שנשלחו למחנות ההשמדה בתקופת המשטר הנאצי, בין השנים 1941 – 1945. האנדרטה הוקמה בתמיכת העמותה "סימני זיכרון" בתחנת רכבת צפון, ומורכבת מחמש מסילת ישנות ששימשו בעבר את רכבות המשא. ליד המסילות הוקם קיר באורך שבעים מטר עליו חקוקים שמות היהודים והצוענים שגורשו. בקדמת המסילות מוצב קיר עליו פרטי הרכבות שיצאו מהתחנה. עלות הפרויקט הייתה חמש מאות אלף אירו. מחציתה מומנה על ידי עיריית שטוטגרט ומחציתה על ידי תורמים.
אנדרטת "סימני זיכרון" בתחנת הרכבת צפון
בין השנים 1939 - 1945 שימש הוהנפארק קילסברג נקודת איסוף ליהודי האזורים וירטמברג והוהנצולרן לפני העלאתם לרכבות שהובילו אותם למחנות הריכוז. בשנת 1962 הוקמה בפארק אנדרטה "לזכר 2,000 היהודים ... שיצאו מכאן בין השנים 1941 - 1942 למחנות הריכוז ואל מותם".
