הסמינר הרוחני של טביליסי (בגאורגית: თბილისის სასულიერო სემინარია, תבּיליסיס סַסוּליאֵרוֹ סֵמינַריַה) היה בית ספר לחינוך נוצרי אורתודוקסי ולהכשרת מורים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שהוקם מחדש בשנת 1993.
התלמיד המפורסם ביותר של הסמינר הרוחני של טביליסי היה יוסף ג'וּרַ'שווילי (סטלין); הוא התקבל למוסד בשנת 1894. סטלין הושפע מאוד מהאופי המדכא של המוסד; הוא התקרב לתלמידים בעלי נטיות מרקסיסטיות וגם לקבוצות של פועלי טביליסי, שהחלו להתארגן באותה תקופה למאבק על זכויותיהם; בשנת 1898, בעודו תלמיד, הוא הצטרף ל"קבוצה השלישית" - הארגון המרקסיסטי הראשון בגאורגיה. בשנת 1899, בשנת הלימודים האחרונה שלו בסמינר הרוחני של טביליסי, סטלין הורחק מהלימודים עקב "אי-הופעה לבחינות מסיבה לא ידועה".
הלימודים בסמינר הרוחני נמשכו שש שנים, עד תעודת הגמר; במהלך כל השנים הללו, בסמינר לימדו שפות אירופאיות (גרמנית וצרפתית), שפות קלאסיות (לטינית ויוונית), ופדגוגיה. בוגרי הסמינר יכלו לשמש כמורים בבתי ספר ציבוריים או כנסייתיים בכפרים; הם גם יכלו להמשיך את לימודיהם באקדמיה תאולוגית (שהכשירה כמרים) או לאוניברסיטה.
בסמינר הרוחני של טביליסי הונהגה משמעת כמו-צבאית, שנאכפה באמצעות עונשים משפילים, פולשנות לפרטיותם של התלמידים והלשנות הדדיות מצדם; המוסד הגביל מאוד את נגישותם של התלמידים לספרות לא-לימודית. הרקטור של הסמינר משנת 1883, פאבל צ'ודצקי, אסר ללמד במוסד בשפה הגאורגית ואף כינה אותה "שפת כלבים"; בשנת 1886 הוא נרצח בדקירת חרב על ידי התלמיד י' לַר'יאשווילי.
חלק מתלמידי הסמינר הגיבו על צעדי הדיכוי של ההנהלה והמורים בהתארגנות חשאית - הם הקימו "עיתון", שאותו הם כתבו במו ידיהם, וחיברו גם כרוזים חתרניים; כתבי היד הללו הופצו על ידם בסמינר הרוחני ובקרב צעירי טביליסי, מה שהפך את המוסד החינוכי לאחד ממוקדי המאבק של הפעילות המחתרתית נגד המשטר הצארי.
בדצמבר של שנת 1893, תלמידי הסמינר הרוחני התארגנו להפגנה גדולה בהובלתם של לאדוֹ קֵצחוֹבֵלי, אלֵכסַנדרֵה צוּלוּקידזֵה ומיחַה צחַקאיַה (מהפכנים לעתיד); הם דרשו לבטל את משטר המשמעת של בית הספר, ללמד את השפה הגאורגית, להקים קתדרה לשפה ולספרות גאורגית, לאפשר גישה חופשית לספרות לא-לימודית ולפטר מורים, שהתעקשו על רוסיפיקציה של התלמידים ונהגו בעריצות.
המשטרה פיזרה את ההפגנה של תלמידי הסמינר הרוחני, 67 מהם הורחקו מהלימודים והמוסד נסגר זמנית; גם אחרי פתיחתו מחדש, הפעילות החתרנית של התלמידים העלתה לא אחת את השאלה, להעביר את הסמינר לדרום רוסיה - לסטברופול או אֵקֶַטֵרינוֹדַר (קרסנודר של היום). עד סגירתו הסופית בשנת 1917, המוסד בכל זאת נשאר בטביליסי.
מבנים
ב-23 שנות קיומו הראשונות, לסמינר הרוחני של טביליסי לא היה משכן עצמאי. בשנת 1840 הסמינר עבר למשכנו החדש; היה זה בניין, שנבנה בשנים 1838-1835 על ידי האדריכלים האחים השווייצרים בֵּרנַרדוֹצי; הבניין הוקם בהזמנתו של איש העסקים הגאורגי יאקוֹבּ זוּבַּלַשווילי, ושימש כבית מלון עד רכישתו על ידי הכנסייה הרוסית.
בשנת 1903 החלה בניית משכנו החדש של הסמינר הרוחני של טביליסי ברובע ואקֵה; אדריכל המבנה החדש היה הרוסי אלכסנדר רוֹגוֹיסקי. בשנת 1912, הסמינר עבר למשכנו החדש.
הבניין הישן של הסמינר הרוחני התחיל לשמש כמלוֹן "צארסקיֵה נוֹמֵרַה" - עד תחילת תקופת עצמאותה הקצרה של גאורגיה בשנת 1918. בשנת 1921 המבנה שוקם ולמשך תקופה קצרה שימש כמלון "פאלאס". בתקופה הסובייטית, בשנת 1950, הבניין שוקם שוב, ומאז שוכן בו מוזיאון האמנות של גאורגיה.
עם סגירתו של הסמינר הרוחני של טביליסי בשנת 1917, המשכן החדש עוקל; בתקופה הסובייטית בבניין נחנך בית-חולים עירוני מס' 9, שקיים עד היום.
עם פתיחתו מחדש של הסמינר הרוחני בשנת 1993, הוא פועל במבנים שונים ברחבי העיר טביליסי.
