הנאורות שכנגד או אנטי-נאורות (באנגלית: Counter-Enlightenment; מתורגם גם ההשכלה שכנגד) הוא מונח בו משתמשים פרשנים והיסטוריונים של הרעיונות לתיאור מספר זרמי מחשבה, בעיקר משלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, אשר היוו אופוזיציה להלכי הרוח המקובלים בעידן הנאורות. המונח מזוהה בדרך כלל עם הפילוסוףישעיה ברלין אשר יצא נגד ההוגים בעלי גישה זו, אף שהמונח היה בשימוש קודם לכן בקרב הוגים שונים,[1] לרבות פרידריך ניטשה, שהשתמש במינוח Gegenaufklärung (Gegen=כנגד, Aufklärung=נאורות) בסוף המאה ה-19. עם זאת, ברלין נחשב למי ש"המציא מחדש" את המושג והביא לפרסומו. בכתביו עסק ברלין רבות בהוגי הנאורות ו"אויביהם", אותם זיהה כרלטיביסטיים, אנטי-רציונליים, ויטליים ואורגניים[2].
ישעיה ברלין, נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות (תרגם מאנגלית: אהרן אמיר; ערך והוסיף ביבליוגרפיה: הנרי הארדי; הקדים מבוא: רוג’ר האוזהר), תל אביב: עם עובד, תשמ"ו 1986.
ישעיה ברלין, שורשי הרומנטיקה (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001.
^Listed by Henry Hardy in the second edition of Isaiah Berlin, Against the Current: Essays in the History of Ideas (Princeton University Press, 2013), p. xxv, note 1.
^Aspects noted by Darrin M. McMahon, "The Counter-Enlightenment and the Low-Life of Literature in Pre-Revolutionary France" Past and Present No. 159 (May 1998:77–112) p. 79 note 7.
