הוויטליזם (בצרפתית: Vitalisme) היא אוסף תאוריות המנסות להבין את טבע החיים כנובע מכוח חיוני המיוחד לאורגניזמים חיים ושונה מכל הכוחות האחרים המצויים מחוץ לחיים.[1] כוח זה קיים לכאורה כדי לשלוט בצורה והתפתחות האורגניזם וכדי ולכוון את פעילויותו. תפיסה זו מקורה עוד מימי הפיזיקה של אריסטו, אולם עם התפתחות המדע המודרני, היא איבדה את יוקרתה בגלל ראיות והסברים לגבי האופן בו גורמים פיזיקליים וכימיים מסבירים את קיומם של תופעות ביולוגיות חיוניות.[1]
הוויטליזם מזכיר במפורש עיקרון חיוני לחיים, אלמנט זה מכונה בשמות שונים כמו "אנרגיה", "ניצוץ חיוני", "כוח החיים" (נטבע על ידי אנרי ברגסון), "כוח חיוני", או "vis vitalis", ומשווים אותו לפעמים לנשמה.
במהלך המאה ה-18 וה-19 ביולוגים דנו בתאוריות של ויטליזם, בין אלו שחשו שהמכניקה הידועה של הפיזיקה תסביר בסופו של דבר את ההבדל בין חיים ללא-חיים, לבין ויטליסטים שטענו שאי אפשר לצמצם את תהליכי החיים להסבר מכניסטי. ביולוגים ויטליסטים כמו יוהנס ריינקה (אנ') הציעו השערותניתנות לבדיקה שנועדו להראות חוסר התאמה עם הסברים מכניסטיים, אך הניסויים שלהם לא הצליחו לספק תמיכה לויטליזם. ביולוגים מחשיבים כיום את הוויטליזם במובן זה ככזה שהופרך על ידי ראיות אמפיריות, ומכאן רואים בו או כתיאוריה מדעית מיושנת, או, מאז אמצע המאה ה-20, כפסאודו-מדע.
לויטליזם יש היסטוריה ארוכה בפילוסופיות רפואיות: שיטות ריפוי מסורתיות רבות טוענות שמחלות שונות נובעות מחוסר איזון כלשהו בכוחות החיוניים.
דוגמה לתפיסה ויטאליסטית היא חקלאות ביודינמית או השדות מורפוגנטיים - טענה כי שדות מורפוגנטיים גורמים לדברים חיים לגדול או להתנהג בדפוסים שנקבעו על ידי יצורים שחיו קודם לכן. הוגה הרעיון הבסיסי של הוויטליזם החדש היה הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגסון. הפילוסופיה של ברגסון דואלית, הוא רואה שני כוחות נאבקים זה בזה - מצד אחד כוח החיים (הוויטליזם) ומצד שני העולם החומרי. בין מייסדי הנאו-ויטליזם תופס מקום חשוב האנס דריש הגרמני, שהדגיש מחדש את התכליתיות שבחיים, כמו האנטלכיה הקדומה, עליה דיבר אריסטו.
.jpg)
