המתאבד

המתאבד
Самоубийца
בימוי	ניקולאי ארדמן
הפקה	ניקולאי ארדמן
כתיבה	ניקולאי ארדמן
מוזיקה	ניקולאי ארדמן
מקום ההתרחשות	לא ידוע
תקופת ההתרחשות	לא ידוע
מדינה	רוסיה
סוגה	מחזה
הצגת בכורה	11 באוגוסט 1971
מספר מערכות	2
שפה	רוסית; אנגלית; יפנית; ערבית; עברית

המתאבד (ברוסית: Самоубийца) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הרוסי ניקולאי ארדמן. הצגתו נאסרה בתקופה הסטליניסטית והופק ברוסיה רק לאחר מותו של הסופר. כיום הוא נחשב אחד מהמחזות המשובחים ביותר שנוצרו בתקופתה של הרפובליקה הסובייטית.

עלילה

סמיון, מובטל צעיר שמאז שפוטר אשתו מפרנסת אותו. סמיון מאמין שאם ילמד לנגן בטובה, יוכל להופיע בקונצרטים וירוויח כסף רב. אחרי שהוא מנסה שעה קלה ללמוד לנגן באמצעות ספר וכושל, הוא נעשה מדוכדך ומתכנן להתאבד. השמועה על התאבדותו המתוכננת מגיעה לאנשים שונים והם רוצים שיהפוך לגיבור ויתאבד למענם.

האינטליגנציה, אותה מייצג אריסטרך, היא הראשונה להיענות לכך, מאותו שלב ואילך, סמיון מוצא עצמו מתומרן בידי אנשים שונים המייצגים את עולם העסקים, האמנויות, הפועלים, הרומנטיקה וכן הלאה. במהלך המחזה, כל דמות חושפת את הצד האפל של אישיותה, כדי ליצור את האפקט הקומי.

הפקות

"המתאבד" תורגם לראשונה לאנגלית בידי פיטר טגל (Tegel). הצגת הבכורה שלו התקיימה לראשונה בידי הלהקה השייקספירית המלכותית בתיאטרון The Other Place, בסטרטפורד שעל הנהר איבון, ב-13 ביוני 1979. הבמאי היה רון דניאלס, ובתפקיד הראשי של סמיון סמיונוביץ' שיחק רוג'ר ריס.

המחזה הוצג לראשונה בברודוויי ב-9 באוקטובר 1980 ב ANTA Playhouse (כיום נקרא תיאטרון אוגוסט וילסון) ורץ עד ל-30 בנובמבר 1980, לאחר שישים הצגות. הבמאי היה ג'ונאס ג'וראסאס (Jonas Jurasas), מעצבת התנועה הייתה ארה פיצג'ראלד (Ara Fitzgerald), מעצב התפאורה והתלבושות היה סנטו לוקאסטו (Santo Loquasto), עיצוב התאורה בידי פ. מיטשל דנה (F. Mitchell Dana), עיצוב הפסקול בידי ג'ק שירינג, עיצוב התלבושות והשיער בידי ג'יי רוי הלנד. בין השחקנים שיחקו דרק ג'קובי, גרייסון הול, ג'ון הפרמאן, אנג'לה פייטרופינו, סוזן אדוארדס, לורה איסטרמן (Esterman), קלרנס פלדר, שריל ג'אניני, קרול מאיו ג'נקינס, דייוויד פטריק קלי, דרק מידר, ויליאם מאיירס, מארי לו רוזטו, דייוויד סבין, לדה זיסקינד, צ'יפ זיין (Chip Zien) וג'ף זין.^[1]

הנפשות הפועלות

סֶמְיון סֶמְיוֹנוֹבִיץ' פּוֹדְסֶקַלְנִיקוֹב (נקרא גם סֶנְיָה)
מָרִיָה לוּקְיָאנוֹבְנָה פּוֹדְסֶקַלְנִיקוֹבָה, אשתו (נקראת לרוב מָשָה)
סֶרָפִימָה אִילִינִישְנָה, אמא של מָרִיָה והחותנת של סמיון
אָלֶכְּסַנְדֶר פֶּטְרוֹבִיץ' קָלָבּוּשְקִין, השכן שלהם
מַרְגָרִיטָה אִיבָנוֹבְנָה
אָרִיסְטַרְך דוֹמִינִיקוֹבִיץ' גְרַנְד-סְקוּבִּיק
יֶגוֹר טִימוֹפֶיֶבִיץ' (נקרא גם יֶגוֹרוּשְקָה)
פּוּגָצְ'יוֹב, קצב
וִיקְטוֹר, סופר
האב יֶלְפִּידִי, כומר
קְלֶאוֹפַּטְרָה מַקְסִימוֹבְנָה (נקראת גם קָפּוֹצְ'קָה)
רָאִיסָה פִילִיפּוֹבְנָה, גברת זקנה
אוֹלֶג לֶאוֹנִידוֹבִיץ', צעיר חירש-אילם
זִינְקָה פָּדֶסְפַּן
גְרוּנְיָה
סְטֶפַּן וָסִילְיֶבִיץ'
מקהלת צוענים
קוֹסְטְיָה, מלצר
מלצר שני
כובענית
תופרת
שני טיפוסים חשודים
שני ילדים
שלושה גברים
מקהלת כנסייה
נושאי ארון קבורה
עוזר כומר
שתי נשים זקנות

תרגומים לעברית בדפוס

ניקולאי ארדמן, המתאבד; עברית: אהוד מנור, רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ"ה 1985.

המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי

1. ההצגה נקראה בשם "המתאבד" והועלתה בתיאטרון חיפה, הצגת הבכורה נערכה ב-11 באוגוסט 1971

יוצרים: עברית – יצחק עקביהו, בימוי ועיבוד - יוסף מילוא, פזמונים – דן אלמגור, תפאורה ותלבושות – אתי מלמן, תאורה – יחיאל אורגל.
הנפשות הפועלות: החותנת – דבורה קידר, מריה, אשת סמיוך - רות סגל, סמיון סמיוניג' פקויימקוב - יעקב בודו, נציג האינטליגנציה – מיכאל כפיר, הכומר – מרדכי בן-זאב, קאלבושקין – נתן מייסלר, הסופר – אמנון מסקין, קלאופטרה - ג'יטה מונטה, הדוור - גיורא שמאי, קצב – יוסף באשי, נער חרש-אילם – דן רונן, אישה גדולת ממדים – רינה רוזנבאום, אלכסנדר מונטה, לוטפי חרמי, נורית ירון.

2. ההצגה נקראה בשם "המתאבד" והועלתה בתיאטרון באר שבע, הצגת הבכורה נערכה ב-1986^[2]

יוצרים: בימוי - מיכה לבינסון
הנפשות הפועלות: עפרון אטקין, דב רייזר, רוזינה קמבוס, ליאת גורן.

3. ההצגה נקראה בשם "ז'קו" והועלתה בתיאטרון בית ליסין והיא עיבוד חופשי של אילן חצור ל"המתאבד" המתרחש בישראל, הצגת הבכורה נערכה ב-21 ביוני 2000

יוצרים: בימוי- מיקי גורביץ', מוזיקה - שם טוב לוי, תפאורה- דרור הרנזון, תאורה - עמיר ברנר, תלבושות - ארנה סמורגונסקי.
הנפשות הפועלות: משה איבגי – ז'קו נחמיאס, פועל במפעל טקסטיל. שמעון כהן – דוד אלקלעי, חברו הטוב ויו"ר ועד העובדים. רמי עמית – מהנדס ייעול אמריקני, אבירם גאון – מנהל המפעל, אוהד כדורגל, תחקירן בתוכנית טלוויזיה, פועל במפעל, פקיד בשמים, גרגוריוס – נזיר שתקן, אח בבית אבות. רענן חפץ – פועל במפעל, ד"ר קליין – רופא להפריה, אוהד כדורגל, תחקירן בתוכנית טלוויזיה, מיסטר רנצ'יט – איש עסקים הודי, בוטניקאי, פקיד בשמים, בליטי - שכן של אמו של ז'קו, שמחה. אלון דהן – פועל במפעל, אוהד כדורגל, ורדה פינק – מנחה של תוכנית טלוויזיה, איש חברה קדישא, פקיד בכיר בשמים, אח בבית אבות. הילה סורג'ון – גאולה – אשתו של ז'קו, פנינית, המזכירה של מנהל המפעל. תקוה עזיז-אברהמי - אמו של ז'קו – שמחה, אסי לוי – נחמה יפרח – פקידה במחלקת מודעות אבל.

4. ההצגה נקראה בשם "הַמִתְאַבֵּד", והועלתה בתיאטרון אנסמבל הרצליה, הצגת הבכורה נערכה במרץ 2010^[3]

יוצרים: תרגום – שמעון בוזגלו, בימוי - אורי פסטר, מוזיקה - אורי וידיסלבסקי, עיצוב תפאורה ותלבושות - אלכסנדר ליסיאנסקי, עיצוב תאורה - יחיאל אורגל, עיצוב תנועה - גיא אלון.
הנפשות הפועלות: סֶמְיון סֶמְיוֹנוֹבִיץ' פּוֹדְסֶקַלְנִיקוֹב (נקרא גם סֶנְיָה) – איצ'ו אביטל, מָרִיָה לוּקְיָאנוֹבְנָה פּוֹדְסֶקַלְנִיקוֹבָה, אשתו (נקראת לרוב מָשָה) – אודליה סגל-מיכאלי, סֶרָפִימָה אִילִינִישְנָה, אמא של מָרִיָה והחותנת של סמיון – ליאת גורן, אָלֶכְּסַנְדֶר פֶּטְרוֹבִיץ' קָלָבּוּשְקִין, השכן שלהם – יואב הייט, מַרְגָרִיטָה אִיבָנוֹבְנָה – נעמי פרומוביץ'-פנקס, אָרִיסְטַרְך דוֹמִינִיקוֹבִיץ' גְרַנְד-סְקוּבִּיק – יורם יוספסברג, יֶגוֹר טִימוֹפֶיֶבִיץ' (נקרא גם יֶגוֹרוּשְקָה) – אסף סולומון, קְלֶאוֹפַּטְרָה מַקְסִימוֹבְנָה (נקראת גם קָפּוֹצְ'קָה) – קטיה זימבריס.

5. ההצגה נקראה בשם "משהו למות בשבילו" והיא עיבוד של מוירה בופיני ל"המתאבד", הצגת בכורה – 25 ביולי 2012^[4]

יוצרים: נוסח עברי ובימוי - עירד רובינשטיין, תפאורה – סבטלנה ברגר, תלבושות - אורן דר, תאורה – זיו וולושין, מוזיקה - אנטון קוצ'ר, תנועה להצגה – מרינה בלטוב.
משתתפים: מאשה - קרן אור, נדיה קוצ'ר, רון ריכטר, רביע חורי, רותם לוי וגה, סיוון הכוכבי, מעיין ויסברג, ארז לבין, יונתן שוורץ.

6. ההצגה נקראת בשם "פיניטה לה קומדיה – סאטירה מחייו של מובטל, על פי "המתאבד" מאת ניקולאי ארדמן", הצגת בכורה – 3 ביולי 2013 .^[5]

יוצרים: תרגום – רועי חן, עיבוד לבמה, בימוי ועריכה מוזיקלית - אלכסנדר מורפוב (בולגריה), תפאורה: ניקולא טורומנוב (בולגריה), תאורה: איגור קפוסטין (אסטוניה), תלבושות: ניקה ולגז'נינובה (רוסיה), ניהול מוזיקלי: אבי בנימין, עיצוב קול - מיכאל וייסבורד. כוריאוגרפיה - מוריה זרחיה, דרמטורגית - קטיה ששונסקי, עוזר במאי לשפה ודיבור: יוני לוקאס, עוזר במאי - סשה קריינדלין, מנהלת הצגה - טטיאנה סוכנובה.
משתתפים: סמיון – אלון פרידמן, מריה – נטע שפיגלמן, סרפימה – נטשה מנור, מישה - ויטלי פוקס, מרגריטה – נועה קולר, אריסטרך – יובל ינאי, קלאופטרה – רות רסיוק, כומר – דניאל צ'רניש, סוחר – אורי יניב, פרולטר - שיר שנער, ראיסה – קארין סרויה, הנריאטה - בר שדה, פדיה – לוסי דובינצ'יק, גרוניה - סבטלנה דמידוב, סשה – הנרי דוד, מלצר - דוד זיסלסון, גוגי - מקסים רוזנברג. להקה “תזיז ת’עכוז”: כינור - בוריס פורטנוי, קונטרבס - הנרי דוד, גיטרה - איליה מיחקיך, בנג'ו - יובל ינאי, תופים - פבל דוידוביץ'.