הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל AFI - מכון הסרטים האמריקאי ב־8 בנובמבר 2018, והוא יצא לבתי הקולנוע בארצות הברית ב־25 בדצמבר 2018, בהפצתה של חברת Focus Features. הסרט זכה לביקורות חיוביות בדרך כלל מהמבקרים, שהכירו בסרט כ"סרט קלוקל מעט עם כוונות טובות מאוד", ושיבחו את ביצועי המשחק של פליסיטי ג'ונס.[1]
עלילה
רות ביידר גינסבורג היא סטודנטית שנה א' בבית הספר למשפטים בהרווארד. כאשר מתגלה כי בעלה מרטין גינסבורג, סטודנט שנה ב' באותה התוכנית, חולה בסרטן, רות משתתפת גם בשיעורים שלו בנוסף לשלה, רושמת הערות ומתמללת הרצאות תוך כדי טיפול במרטין החולה ובביתם הפעוטה ג'יין. שנתיים אחר כך מרטין, שמחלת הסרטן שלו מוגדרת בהפוגה, נשכר על ידי משרד עורכי-דין בניו יורק. רות עותרת לארווין גריסוולד, דיקן בית הספר למשפטים בהרווארד, כדי לאפשר לה לסיים את התואר במשפטים בהרווארד בכך שתיקח שיעורי השלמה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אך הוא מתעקש להמשיך לדבוק במה שהיה אותה תקופה המדיניות של אוניברסיטת הרווארד ומסרב לבקשתה, ולכן היא עוברת לאוניברסיטת קולומביה. אף על פי שסיימה את לימודיה כראשונה בכיתה שלה, היא לא מצליחה למצוא משרה באף משרד עורכי דין, מכיוון שהחברות אליהן היא פונה מסרבות להעסיק אישה. היא לוקחת עבודה כמרצה מן המניין בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ראטגרס, ומלמדת "החוק ואפליה בין המינים".
בשנת 1970 מביא מרטין לידיעתה של רות את המקרה של מוריץ נגד נציבות המיסים, תיק בדיני מיסים. צ'ארלס מוריץ הוא גבר המתגורר בדנוור שנאלץ להעסיק אחות שתעזור לו לטפל באמו המזדקנת כדי שהוא עצמו יוכל להמשיך לעבוד. למוריץ נשללה האפשרות של ניכוי מס עבור הטיפול הסיעודי מכיוון שבאותה עת סעיף 214 לחוק ההכנסות הפנימיות הגביל את הניכוי באופן ספציפי ל"אישה, אלמנה או גרושה, או בעל שאשתו נכה או דיירת במוסד". בית המשפט קבע כי מוריץ, רווק שמעולם לא התחתן, לא היה זכאי לניכוי. רות רואה במקרה זה הזדמנות להתחיל לאתגר את החוקים הרבים שנחקקו במהלך השנים המניחים שהגברים יעבדו כדי לספק את הצרכים הכלכליים של המשפחה, והנשים יישארו בבית ויטפלו בבעל ובילדים. היא מאמינה שאם ניתן לקבוע פסק דין תקדימי לפיו גבר מופלה באופן בלתי הוגן על בסיס מינו, ניתן יהיה בעתיד להזכיר את התקדים הזה בעתיד גם בתיקים המאתגרים חוקים המפלים נשים – והיא סבורה כי לבית המשפט לערעורים, המורכב כולו משופטים גברים, יהיה קל יותר להזדהות עם מערער גבר.
בסרט, רות גינזבורג עזבה את אוניברסיטת הרווארד כאשר ארווין גריסוולד, כדיקן בית הספר למשפטים בהרווארד דחה את בקשתה לסיים את לימודי הגמר שלה בבית הספר למשפטים בקולומביה.
רות נפגשת עם מל וולף ממחלקת ה-ACLU (האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות) כדי לנסות לגייס את עזרתו, אך הוא מסרב לבקשתה. רות טסה לדנוור כדי להיפגש עם מוריץ עצמו, שמסכים לתת לגינזבורגים ול-ACLU לייצג אותו פרו בונו לאחר שרות משכנעת אותו שלמשפט הזה יכולה להיות בעתיד תועלת למיליוני אנשים. רות נפגשת עם עורכת הדין דורותי קניון ומנסה לרתום אותה לעניין אך בתחילה קניון מתייחסת בקרירות לרעיון. לאחר שהיא קוראת את טיוטת התקציר, קניון נפגשת עם וולף במשרדו ומשכנעת אותו לקחת את התיק. וולף ובני הזוג גינזבורג מגישים ערעור על הסירוב שקיבל מוריץ לבית הדין לערעורים. פרקליט משרד המשפטים ג'יימס ה. בוזארט מבקש להיות הסנגור הראשי של ההגנה. הוא מבצע חיפוש ממוחשב כדי למצוא את כל סעיפי החוק האמריקאי העוסקים במגדר. ההגנה שלו תטען שאם סעיף 214 ייפסק כבלתי חוקתי, זה יפתח את הדלת ויאתגר את כל החוקים המגדריים של אמריקה. רות, שאין לה ניסיון באולם בית המשפט, מתקשה להצליח בדיון בבית המשפט. וולף משכנע אותה לתת למרטין להוביל את הטיעון בנוגע לחוק המס, כאשר רות עולה אחריו עם הטיעונים העולים מהתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית.
הממשלה מציעה למוריץ הסדר של דולר אחד. רות מציגה הצעה נגדית: הממשלה תשלם למוריץ את הסכום שאמורים היו לנכות לו, וגם תצהיר כי מוריץ לא עשה שום דבר רע, וגם תתעד ברשומות כי החלק המבוסס על מגדר בסעיף 214 אינו חוקתי. הממשלה דוחה את ההצעה הזו בגלל יסוד החוקתיות.
בשלב הדיון בעל-פה בבית הדין לערעורים, מרטין לוקח יותר מהזמן הקצוב של הצוות שלהם מכפי שהתכוון.
רות עצבנית אך מעלה כמה טיעוני-מפתח מרכזיים, ושומרת ארבע דקות מזמנה לשלב הסתירה. בוזארט ממסגר את טיעוני הצד שלו כ"מגינים על אורח החיים האמריקני", ומרמז כי הגינזבורגים ו-ACLU רוצים "שינוי חברתי קיצוני" ואולי מוריץ "פשוט לא רוצה לשלם את המיסים שלו".
בשלב הסתירה, רות הרבה יותר בטוחה בעצמה. היא טוענת שתפקידים חברתיים שהיו קיימים לפני מאה שנה, או אפילו לפני עשרים שנה, כבר אינם עוד רלוונטיים.
היא לא מבקשת מבית המשפט לשנות את החברה, אלא לשמור על החוק מעודכן בהתאם לשינויים החברתיים שכבר התרחשו. להתנגדותה של שופטת כי החוקה אינה מכילה את המילה "אישה", רות מגיבה נמרצות כי החוקה גם אינה מכילה את המילה "חירות" (באנגלית: Freedom).[2]
מחוץ לבית המשפט, בטרם ניתן השיפוט הסופי, וולף, מוריץ והגינזבורגים חוגגים את זה, שגם אם ינצחו וגם אם יפסידו, רות מצאה סוף סוף את קולה כעורכת דין.
הכותרות שעולות בסצנת הסיום של הסרט מצביעות על כך שבית הדין לערעורים פסק פה אחד לטובתו של מוריץ. רות המשיכה בתחום וייסדה את פרויקט זכויות הנשים ב-ACLU, ששלל רבים מהחוקים המבוססים על מגדר שזיהה בוזארט, ובשנת 1993 הצביע הסנאט ברוב של 96 על 3 כדי שגינצבורג תהפוך לשופטת של בית המשפט העליון בארצות הברית. בסצנת הסיום מצולמת רות גינזבורג האמיתית שעולה במדרגות בניין בית המשפט העליון.
רוברט ו. קורט הפיק את הסרט באמצעות חברת Participant Media.[3] ב־18 ביולי 2017, מגזין Deadline Hollywood דיווח כי הסרט יבוים על ידי מימי לדר.[4] ההפקה החלה בסוף 2017 במונטריאול, וצוות השחקנים אויש סופית באוקטובר גם על ידי ג'סטין ת'רו, קתי בייטס, סם ווטרסטון, ג'ק ריינור, סטיבן רוט וקיילי ספייני, עם תחילת הצילומים.[3]
כתיבה
התסריט נכתב בידי דניאל סטיפלמן, אחיינה של גינזבורג. הוא נכלל ברשימת ה-blacklist לשנת 2014 לתסריטים הטובים ביותר שלא הופקו במהלך השנה.[5][6]
ליהוק
שמה של נטלי פורטמן נקשר בעבר למשחק בתפקיד גינזבורג.[7] ב־18 ביולי 2017, ”דדליין” דווח שג'ונס תשחק בתפקיד גינזבורג בסרט.[4] ב־7 בספטמבר 2017 לוהק האמר לגלם את בעלה של רות מרטין.[8][9] את הקאסט השלימו ג'סטין ת'רו, קתי בייטס, סם ווטרסטון, ג'ק ריינור, סטיבן רוט וקיילי ספייני, שהצטרפו באוקטובר עם תחילת הצילומים.[3] באפריל 2018 הוכרז כי גינזבורג תופיע בתפקיד קטן.[10]
פרסום
הסרט אמור היה לצאת לאקרנים על ידי חברת פוקוס ב־9 בנובמבר 2018,[11] אך היציאה הרחבה לאקרנים נדחתה ל־11 בינואר 2019, והפצה מוגבלת שלו בקולנועים החלה ב-25 בדצמבר 2018.[12][13] הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הייתה בפסטיבל של מכון הסרטים האמריקאי ב-8 בנובמבר 2018.[14]
שיווק
הטריילר הראשון לסרט עלה לראשונה ב־16 ביולי 2018.[15] הטריילר ספג ביקורות בגלל סצנה בה נראית גינזבורג אומרת לשופט כי המילה "חירות" (באנגלית: freedom) אינה מופיעה בחוקת ארצות הברית ; המילה מופיעה בתיקון הראשון לחוקה. התסריטאי דניאל שטיפלמן, בתגובה לביקורות, הצהיר כי מטרת הדיאלוג הייתה להראות שהחוקה, כמו המדינה בכללותה, תמיד הייתה פתוחה לשיפורים.[16]
ב־21 בספטמבר 2018, הקליטה הזמרת קשה את השיר "כאן בא השינוי" כסינגל עצמאי, אולם הוא לא נכלל בפסקול הסרט.[17]
תגובות
קופות
המין החזק גרף הכנסות בסך 24.6 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה, ו-13.2 מיליון דולר בארצות אחרות, בסכום כולל של 37.9 מיליון דולר.
הסרט גרף 442,000 מיליון דולר "מוצקים" מהקרנות ב-33 תיאטראות ביום הקרנות הבכורה של הסרט בקולנועים, 25 בדצמבר.[18] זה המשיך להכנסות ברוטו של 690 אלף דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו, ולסכום כולל של 1.5 מיליון דולר במהלך ששת הימים הראשונים בו הוקרן בקולנועים.[19] בסוף השבוע של ה-11–13 בינואר, סוף השבוע הראשון בו יצא הסרט לקולנועים בתפוצה רחבה, הרוויח הסרט 6.2 מיליון דולר מ-1,923 תיאטראות, וסיים במקום השישי בקופות.[20] בסוף השבוע השני ליציאתו, ההכנסות מההקרנות ירדו ב-35%, ל-4 מיליון דולר, וסיים במקום העשירי.[21]
תגובות המבקרים
באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes אחוז הביקורות החיוביות הוא 74%, זאת על בסיס 237 ביקורות, והדירוג הממוצע שלו הוא 6.52 מתוך 10. בקונצנזוס הביקורתי של האתר נכתב, בין היתר: "”המין החזק” אינו מתקרב להיות פורץ דרך כמו הנושא האמיתי עליו הוא מבוסס, אך חייה יוצאי הדופן (של גינסבורג) עומדים בפני עצמם כביוגרפיה שהיא גם מעוררת השראה וגם משוחקת היטב."[22] באתר הסרטים Metacritic, קיבל הסרט ציון ממוצע משוקלל של 59 מתוך 100, בהתבסס על 40 מבקרים, מה שמרמז על "ביקורות מעורבות או ממוצעות".[23] קהלים שנדגמו על ידי CinemaScore העניקו לסרט ציון ממוצע של "A" בסולם של +F-A, ובשירות מחקר הסרטים "PostTrak" דווח כי צופי הקולנוע העניקו לסרט ציון חיובי כולל של 94% וכ-62% נתנו לסרט "המלצה מוחלטת".[20][24]
העיתונאי ומבקר הסרטים האמריקאי, אנטוני אוליבר סקוט מה ניו יורק טיימס ציין כי הסרט נשאר נאמן יחסית לסיפור האמיתי של הופעתה של גינסבורג כעורכת-דין מובילה לזכויות נשים וכתב: "הסרט עשוי להשאיר אותך רוצה לראות עוד - יותר היסטוריה, יותר אישיות, יותר רגשות מסובכים, יותר טענות אידאולוגיות - וזה לא בהכרח נחשב כנגדו. הנרטיבים ההיסטוריים הם במיטבם כאשר הם מגיעים לעורר שיאים של סקרנות וגם מספקים אותה...".[25][26]
תגובות המבקרים בישראל
בעיתון הארץ כתב אורי קליין: "(...) "המין החזק" הוא ביוגרפיה קולנועית חסרת השראה המבקשת לעורר השראה דרך דמותה מעוררת ההשראה של גינסבורג. הוא לא מצליח לעשות זאת. אפשר לצפות בסרט בעניין מסוים הן בשל הדמות שניצבת במרכזו והן בשל תיאור הנפתולים המשפטיים שליוו את המשפט הראשון שהיא הייתה מעורבת בו. אך הסרט בכללותו אינו מצליח להעביר את ייחודיותה האישיותית של האשה הזעירה הזאת, שגובהה הוא מעט יותר ממטר וחצי. גינסבורג העולה מתוך הסרט היא אשה רצינית, נחושה ואמיצה, אבל איפה השובבנות שאפיינה אותה כל חייה? האם סטיפלמן ולדר סברו ששובבנות עלולה לפגוע בדימוי של גינסבורג שהם ביקשו לעצב בסרט ולהחליש את המסר הפמיניסטי־ההיסטורי?".[27]
בטיימאאוט כתבה מבקרת הקולנוע יעל שוב כי הסרט "מתעורר לחיים דווקא כשגינסבורג לוקחת על עצמה לטפל בתיק משמים למדי של גבר שבקשתו להחזר מיסים נדחתה בשל היותו רווק. (...) מבחינה קולנועית הסרט שווה לערך בוויקיפדיה, רק עם פחות פרטים. המסר הפחות משומש שעולה ממנו הוא שמאחורי כל פמיניסטית מצליחה (במקרה שהיא נשואה) עומד גבר חתיך שמוכן להניח את האגו שלו בצד וללבוש סינר כשצריך. זה ממש חיובי ונחמד וחבל שבין ג'ונס והאמר אין כימיה ניכרת לעין. בפעם היחידה שהם נכנסים למיטה המצלמה בורחת הצידה, כמו בסרטים של פעם, לפני השינויים הרדיקליים המדוברים".[28]
^Although, if she had said only that, it would have been an elementary error, since "freedom of speech, or of the press" appears in the First Amendment.
^A, O, Scott (24 בדצמבר 2018). "On the Basis of Sex' Review: How Ruth Bader Ginsburg Became 'Notorious'". New York Times. נבדק ב-22 בינואר 2019. The real Justice Ginsburg has said that the only thing the movie gets factually wrong is that it portrays her at a momentary loss for words as she addresses the court for the first time.{{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
