המזרחי הצעיר היה ארגון שהוקם על ידי בני היישוב הישן, אשר הצטרף למזרחי ונטה לכיוון הימין בניגוד לפועל המזרחי שנטה לכיוון השמאל.
היסטוריה
הארגון הוקם באלול תרע"ח (1918) תחת השם "הסתדרות הצעיר הארצישראלי", במטרה לסייע לצעירים דתיים לצאת לעבודה ולהתיישבות. מקימי הארגון היו בני היישוב הישן וכן בנים של עולים מהמושבות[1]. בשנתו הראשונה הוקמו סניפים בירושלים, יפו, פתח תקווה ורחובות ובי' תמוז תרע"ט התקיימה ועידה ראשונה של הארגון ביפו, בהשתתפות עשרים צירים שבראשם יצחק אביגדור אורנשטיין ודב נתן ברינקר[2]. מזכיר הארגון בסוף שנת 1920 היה הרב יצחק אביגדור אורנשטיין. לאחר זמן התקרב הארגון למזרחי וב-19 באוקטובר 1920 שינה את שמו ל"המזרחי הצעיר". הארגון היה פעיל בהפצת הרעיון הציוני בקרב בני היישוב הישן, בקליטת עולים דתיים ובהתיישבות[3]. אנשי הארגון הקימו את נווה יעקב ונטלו חלק בהקמת שכונות בית וגן בירושלים וביפו[4] סנהדריה ושכונה בהר כנען ליד צפת[1]. בשנת 1924 הקימה התנועה "לשכת מודיעין" ביפו, שמטרתה הייתה לסייע לעולים חדשים ולאלו המתכננים לעלות לארץ ישראל[5].
בין "המזרחי הצעיר" והפועל המזרחי הייתה יריבות על רקע ההסתייגות של המזרחי הצעיר מהנטיה שמאלה של הפועל המזרחי. ניסיונות של צעירי מזרחי לפשר בין שני ארגונים אלו לא נשאו פרי. במאבק על לב העולים הדתיים זכה הפועל המזרחי בבכורה ורוב גדול של העולים הדתיים הצטרפו אליו ולא אל המזרחי הצעיר. עם זאת, בשנת תרפ"ו עדיין היו במזרחי הצעיר יותר מאלף חברים[1]. בבחירות לאספת הנבחרים בדצמבר 1925, התמודד המזרחי הצעיר בנפרד מהמזרחי וזכה בכ-200 קולות ונציג אחד[6], דב נתן ברינקר[7]. עיקר מצביעיו הגיעו ממחוז תל אביב וממחוז טבריה[8].
בעת התארגנות "הברית העולמית של צעירי החלוץ והפועל המזרחי" תחת סיסמת "תורה ועבודה" נותר "המזרחי הצעיר" ארגון הצעירים היחיד של המזרחי שלא הצטרף אל הברית. בוועידת המזרחי בדנציג באוגוסט 1928 דרש המזרחי הצעיר ייצוג בנשיאות הוועידה ונתקל בהתנגדות של אנשי הברית אשר טענו שהם מייצגים את כל הצעירים. אולם לאחר ששבעת צירי המזרחי הצעיר איימו בפרישה מהמזרחי[9] ההתנגדות לא התקבלה, וועידת המזרחי הכירה במזרחי הצעיר כחטיבה מיוחדת שאינה פועלת תחת סיסמת תורה ועבודה[10]. בוועידת המזרחי בארצות הברית במאי 1929 אושר למזרחי הצעיר תמיכה של 3000 דולר מתוך תקציב של 38,000 דולר[11]. אולם בשלב זה המזרחי הצעיר היה בדעיכה. ביוני 1929 מחה הארגון על שלא הוזכר ברשימת הארגונים הקוראים להתפקד לכנסת ישראל[12]. בבחירות לקונגרס הציוני העולמי הט"ז באמצע 1929 התמודדו המזרחי והפועל המזרחי ברשימה אחת[13], אך המזרחי הצעיר רץ לבדו ו-183 הקולות שקיבל לא הספיקו להכניס נציג לקונגרס[14]. בבחירות לקונגרס הי"ז שוב התמודד המזרחי הצעיר לבדו וזכה ב-248 קולות, אולם לקראת הקונגרס הי"ח בשנת 1933 כבר לא התמודד[15].
המזרחי הצעיר היה מקורב לרב יהודה לייב פישמן מימון מארגון המזרחי, אשר תיאר את הקשר עימם: "ביחסו של המזרחי הצעיר למזרחי היו עליות ומורדות אך היו אלה יחסים של כבוד"[3]. לכבוד יום הולדתו החמישים של הרב מימון הוציא הסתדרות המזרחי הצעיר את ספר היובל לכבודו[16].
מסיון תרע"ט ועד תחילת תרפ"ב הארגון הוציא לאור את כתב העת הדביר.
לקריאה נוספת
- זאב בלומנצויג, לתולדות המזרחי הצעיר, בתוך ספר הציונות הדתית ב', עמודים 210-214
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 תורה ועבודה בחזון ובמעש, עמוד 13
- ^ הרב משה אוסטרובסקי, ראשית המזרחי בארץ, בתוך ספר הציונות הדתית, כרך א', עמוד 377
- ^ 1 2 אגרות הרב מימון, עמוד 3
- ^ אניטה שפירא, בתוך: משה ליסק, גבריאל כהן, תולדות היישוב היהודי בארץ־ישראל מאז העלייה הראשונה, 1994, עמוד 28
- ^ לשכת מודיעין, דואר היום, 2 בספטמבר 1924
- ^ חלוקת המנדטים לאספת הנבחרים, דבר, 30 בדצמבר 1925
- ^ גמר מושב אספת הנבחרים, דבר, 5 ביולי 1929
- ^ מתוצאות הבחירות לאספת הנבחרים, דבר, 8 בדצמבר 1925
- ^ בוועידת המזרחי, דבר, 22 באוגוסט 1928
- ^ יוסף אליחי, המזרחי ותנועת תורה ועבודה בפולין, עמוד 72
- ^ נעילת ועידת המזרחי באמריקה, דבר, 16 במאי 1929
- ^ לקט, דבר, 23 ביוני 1929
- ^ 10 רשימות בבחירות לקונגרס בא"י, דבר, 24 ביוני 1929
- ^ סיכום הבחירות לקונגרס בא"י, דבר, 15 ביולי 1929
- ^ רק רשימת הפועלים הוסיפה אחוזים מאז הבחירות הקודמות, דבר, 20 ביולי 1933
- ^ דב נתן ברינקר, ספר היובל-פישמן, תרפ"ו
